סגן השרה ח"כ יאיר גולן כינה את מתנחלי חומש "תתי־אדם", וכבר היו מי שהזכירו את ההיסטוריה הנאצית של השימוש במונח הזה. על פי סקר בטן פרטי, לא ממש מדעי, חלק מן הציבור הזדעזע, חלק אמר שיש מתאם בין האמירה למעשים, ולחלק זה לא ממש היה אכפת.
אני מעריך שהרוב הזדעזע. השאלה היא על מה ולמה, והתשובה היא: הוטמע בנפש הקולקטיבית של הישראלי המצוי שנאצים זה יקום אחר. כל מה שמתקשר ליקום הזה מעורר אצלנו גל דחייה פרטי וקולקטיבי.
כך למשל, בימים האחרונים דווח בעיתון "הארץ" כי בני זוג בשנות ה־60 לחייהם איתרו פריט נאצי בשוק עתיקות בתל אביב. "שבריר שנייה לאחר מכן הם השיבו אותו לשולחן כשמבט מבוהל על פניהם", נכתב בידיעה. בתגובת עיריית תל אביב שהובאה בכתבה נכתב: "הנושא הובא לידיעתנו לראשונה בעקבות האירוע ונמצא בבדיקה. ככל שיימצא שאין מקום למכירה של החפצים נפעל בהתאם".
בעבר, בהקשר אחר, היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט כבר התייחס לסוגיה של סחר בפריטי שואה וטען כי עניין זה "פסול מבחינת ערכית, מוסרית, לאומית וציבורית" וכי "ישנה חשיבות להעברת מסר ברור לפיו מדינת ישראל לא תשלים עם אירוע מכירה פומבית של חפצים מיוחדים ונדירים הקשורים קשר הדוק לליבת מאורעות השואה".
דבריו של גולן נאמרו בהקשר לפרעות שמבצעים מתנחלים בפלסטינים, ואני מציע לכל המקטרגים לא להיכנס לעימות פרטני בהשוואות של גזענות ואכזריות. בעיקר לא לרדת לדקויות מעשי הנאצים ברמה האישית, כלפי כל יהודי באשר הוא יהודי. הזוועה הנאצית כידוע הפכה ציבור שלם לחיות. חלקן טורפות, חלקן אדישות, וזה הלקח שאמור להיות משונן לדורות.
הנאציזם הוא תורת גזע שהפכה לרצח עם, ואת הזוועה הזו יש לזכור. ממשלות ישראל לדורותיהן הזנו את השואה כשהזכירו אותה בהקשר של גזל ומלחמות שווא. כאן מדובר במצבו של הקורבן הפלסטיני מול המתנחלים והבסיס הגזעני שעל פיו הם פועלים. הזדעזעות ממכירת או קניית צלב קרס לא תעלים את הסיטואציה הזו.