יכול מאוד להיות שמינויו של עמיר פרץ ליו"ר התעשייה האווירית ראוי. יכול להיות שפסילתו אינה ראויה. אבל מה שנזכור מהאירוע זה את העובדה שוועדה ממשלתית, שתפקידה לבדוק מינוי בכירים, פסלה את המינוי, בעוד ממשלת ישראל אישרה אותו.
זה חוקי. זה מותר. הממשלה יכולה לגבור על המלצת הוועדה, בתנאי שההחלטה תאושר במליאה. זה בדיוק מה שקרה. ועדיין, זה לא נראה טוב. זה לא מריח טוב. הממשלה הזו קמה כדי לתקן את הדברים האלה. הממשלה הזו קמה כדי לשקם את כבודם של משרתי הציבור, של "הפקידים", של הרגולטורים ושומרי הסף. היא צריכה לדקדק, קלה כחמורה. היא צריכה לתת דוגמה אישית.
יכול מאוד להיות שהגיסה של יאיר לפיד, שמונתה לדירקטורית בקק"ל, היא בחורה ראויה, מוכשרת, מתאימה להפליא לתפקידה. אני נוטה להאמין שזה המצב. נכון, מדובר בתפקיד הנעשה בהתנדבות. אפילו הוצאות רכב היא לא מקבלת. אבל אתה לא ממנה גיסה לתפקיד בכיר. אתה לא עושה את זה. זה לא נראה טוב, זה לא מריח טוב, זו אינה דוגמה אישית.
גם הנסיעה המתוכננת של רעיית וילדי ראש הממשלה בנט לחופשה בחו"ל אינה עבירה על החוק. זה גם לא שחיתות. להיפך, זה מותר. הבנטים לא מפרים הוראה כלשהי (בניגוד לראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, הנשיא לשעבר ראובן ריבלין, השר לשעבר יואב גלנט ועוד כמה בסגר הקורונה הראשון). ועדיין, זה לא נראה טוב, זה לא מריח טוב, זו אינה דוגמה אישית ראויה.
יומיים קודם היה זה בנט עצמו שהמליץ לתושבי ישראל לא לטוס לחו"ל בעת הזו. מה עבר לו בראש? הוא לא יודע שכל הזרקורים עליו? מה יחשוב הציבור מעתה ואילך על המלצותיו של ראש הממשלה? מה נחשוב על המלצות משרד הבריאות? זוהי אווירת סוף קורס. זה חוקי, אבל זה מסריח. לפעמים הנראות חשובה יותר מהמהות. הציבור מביט בכם, בני משפחת בנט. הפנקס הציבורי פתוח והיד רושמת.
יש שלוש אפשרויות: או שאף אחד ליד בנט לא הבין את פוטנציאל הנזק של הקשקוש המיותר הזה, או שהם כן הבינו, אבל בנט לא הפנים. או שהוא הפנים, אבל לא הצליח להעביר את המסר לרעייתו. בכל מקרה, זה מדאיג. באנגלית יש אימרה: "זה דבר שלא עושים". It is not done. האנגלית של בנט מצוינת. הוא מכיר את האמירה הזו. אם זה הוא, סביבת העבודה שלו או משפחתו, כבר לא משנה. הנזק נעשה.
אם אתה יודע שבמשפחה שלך מתכננים חופשה, למה אתה ממליץ יומיים קודם לא לטוס? ואם המלצת לא לטוס, למה אתה "זורם" עם החופשה המשפחתית?
ואחרי שאמרנו את כל זה, קצת פרופורציות: עד כה, מצליחה ממשלת בנט־לפיד ברוב המשימות הגדולות שלה. לפעמים, הרבה מעבר למצופה. התקציב עבר, הרפורמות יוצאות לדרך, הכלכלה בהמראה מחודשת, המצב הביטחוני (טפו טפו) סביר, שכר חיילי הסדיר הועלה (באיחור מעצבן), כמעט כל יום מתפרסמים מעשים חשובים נוספים של הממשלה הזו. ההחלטה של בנט (לשעבר לוחם בסיירת מטכ"ל) ועומר בר לב (לשעבר מפקד סיירת מטכ"ל) להכריז אתמול על הימ"מ כיחידה הלאומית למלחמה בטרור היא החלטה נהדרת. את הימ"מ צריך להכפיל. בסד"כ, באמצעים, בכל הכוח. הממשלה הזו עובדת במרץ. המחלוקות נדחקות הצידה. היא מגשימה את התקוות שתלו בה.
דווקא על הרקע הזה, ה"קלקולים" המתוארים במאמר הזה מעצבנים שבעתיים. נכון, יש בהתנפלות על משפחת בנט גם לא מעט פופוליזם. גילת בנט אינה רכושו של בעלה. היא זכאית לטעויות משל עצמה. והם לפחות משלמים על החופשות שלהם. היא, לפחות, לא מתערבת בענייני המדינה, לא מקבלת החלטות, לא צריך להעביר אצלה מינויים. ועדיין, אחרי שאמרנו את כל זה, טוב היה אם משפחת בנט הייתה נותנת דוגמה אישית חיובית לציבור, בימים של מגיפה משתוללת. אותו דבר אמור לגבי שר החוץ לפיד. אותו דבר אמור לגבי שר הביטחון בני גנץ, שהתעקש על מינוי פרץ.
חברים, אתם באופסייד. משחק השדה שלכם טוב, השערים מובקעים, התוצאות לא רעות, אבל אתם בסוף תיפלו על הקטנות. זה לא נראה טוב, זה לא מריח טוב וזה בעיקר מיותר לגמרי.
אם הקלקולים האלה יימשכו, בסופו של דבר תהפכו מ"ממשלת שינוי" לממשלת בנטוסטן.