אם עוד נחוצה הייתה הוכחה לתהליך ההתנוונות של שיגרת מרכז האו"ם בניו יורק, היא ניתנה אתמול. בראש סדר היום של מטה הראשי של הארגון העולמי – יום הזדהות, סולידריות עם העם הפלשתיני. אירוע החוזר על עצמו מדי שנה. בלי שום חידוש, בלי שום שינוי.

אתמול נחשף הארגון העולמי לא רק כמוכה דגנרציה. גם כחסר רלוונטיות בזירה העולמית. בווינה התחדש מו"מ בין המעצמות לאיראן על עתיד הסכם הגרעין – אירוע שהעולם כולו עוקב אחריו במתח, חושש לכשלונו, מצפה לתוצאות. במטה הראשי של האו"ם בניו יורק, האירוע בווינה לא קיים. אף התייחסות, אף תגובה, אף הצהרה. הארגון העולמי מציין את ה-29 בנובמבר, יום השנה להחלטת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל.

בווינה מתקיימות שיחות שייקבעו את עתיד השלום, הביטחון והיציבות בעולם. באולם מליאת עצרת האו"ם בניו יורק, מתקיים כינוס בהשתתפות נשיא העצרת הכללית, נשיא מועצת הביטחון, הנציג הפלשתיני. המטרה "לחזק את התמיכה בזכות השיבה של הפלשתינים". זאת היתה גם המטרה ביום הסולידריות בשנה שעברה. נו, אז מה?

לאירוע ההזדהות הזה עם העם הפלשתיני, לא היה אף פעם משמעות כל שהיא. אפילו לא הצהרתית. נכון, קיימת ובועטת בעיית פלשתין. אבל יום סולידריות בניו יורק לא תורם, לא מסייע, לא מקדם באינץ' את "זכות השיבה". מבחינה פלשתינית, האירוע בעצרת הכללית רק מנציח את בעית פלשתין, מוסיף רובד נוסף של נאומים חסרי כל השפעה מעשית, עוד הצהרות מלל של אהדה לעם הפלשתיני. הצהרות שלא תרמו מאומה לקידום השאיפה להגדרה עצמית.

מי שצריכים זה כבר לבטל את יום הסולידריות של האו"ם עם העם הפלשתיני, הם מנהיגי העם הפלשתיני. הם המפסידים הגדולים. הם שמעניקים לשגרירים ולבכירים בזירת האו"ם את ההזדמנות, מדוייק יותר את התואנה לצאת ידי חובתם בהתייחסות לבעיה הפלשתינית בנאומים והצהרות ולחמוק מיוזמות והצעות מעשיות.

זהו יום שמגחיך את שאיפותיהם של מנהיגים ובכירים פלשתינים ומרחיק יותר כל סיכוי ליישומן בשטח. חידוש השיחות בין המעצמות לאיראן על עתיד הסכם הגרעין בוינה חשף ביתר שאת את הליך התערערות יוקרתו ומעמדו של האו"ם והתרופפות השפעתו בזירה העולמית.

הסכם הגרעין עם איראן נידון, נשקל, נוסח ונחתם מלכתחילה תוך הקפדה מיוחדת ומופגנת של מנהיגי המעצמות להדיר את האו"ם ולהרחיקו מכל שייכות ונגיעה להסכם. בעת המו"מ הראשון שהניב את ההסכם, שרי החוץ של המעצמות החתומות אפילו לא דיווחו מראש ולא עידכנו את מזכ"ל האו"ם ואת בכירי הארגון העולמי על התקדמות המו"מ.

גם לקראת חידוש המו"מ וההתוועדות בווינה, האו"ם נותק מכל התערבות ומעורבות. האירוניה היא, שהמעצמות שכל כך מקפידות להרחיק את הארגון העולמי מכל התערבות ונוכחות בערוץ ההידברות עם איראן הן אלה שנושאות בחלק גדול באחריות להתערערות מעמדו של האו"ם והשפל בהשפעתו.

רוסיה מנעה וסיכלה באופן עקבי ושיטתי כל נסיון של מועצת הביטחון ליזום ולקבל החלטות במטרה לשים קץ או להגביל את מלחמת האזרחים בסוריה שהפכה בידי שליטה להיקף של השמדת עם. רוסיה שיתקה למעשה את מועצת הבטחון בכל הנוגע למתחולל בסוריה. ארה"ב לא אהבה מעורבות של מועצת הבטחון במהלכיה במזרח התיכון וסיכלה ניסונות של המועצה להתערב במדיניותה באיזור.

ארה"ב גם לא משתפת את האו"ם ואת מועצת הביטחון במשבר יחסיה עם סין. ההתנהלות המזלזלת של המעצמות הגדולות מול וכלפי הארגון העולמי אשמה במידה רבה בהתערערות המתמשכת ברלוונטיות של הארגון בנוגע למשברים, לסכסוכים ולמצוקות בזירה העולמית. ההישג היחידי של האו'ם הוא שידרוגו והעלאתו של משבר האקלים לראש סולם העדיפויות העולמי.

אבל גם בנושא זה, ההישג הוא בעיקרו ארגוני, כפי שהוכח בהצלחת ארגון הכינוס העולמי לדיון במשבר האקלים שהתקיים לא כבר בגלזגו. התוצאות המעשיות שנויות במחלוקת.