את ממלכתו כולה מוכן עכשיו בנימין נתניהו להעניק לכל דכפין, תמורת סוס. או חמור. בעצם, לא ממש. בבלפור, למשל, אסור לגעת. הגברת תגור שם בכל מצב. מבחינתו, ראש הממשלה יכול להיות נסים ואטורי, כל עוד זכויותיה יישמרו. הוא מפעיל חצי עולם כדי ללחוץ על המחצית השנייה, כלומר על כל אלה שבהם בגד ואותם רימה בשני העשורים האחרונים.

לדוגמה, גדעון סער. אחרי שטינף, הכפיש, השמיץ, העליל וגירש אותו פעם אחר פעם, באופן אישי או בידי שלוחים למיניהם, מוכן עכשיו נתניהו להיות נושא הכלים של סער. לרחוץ לו את המכונית. לגלח אותו כל בוקר. מה שיגיד. הוא מיידה בו כל מה שאפשר. בכירי ליכוד, פעילי שטח, חברים אישיים. השם האחרון, החם, ברשימה אינסופית שהתדפקה על שערי לבבו של סער, הוא משה כחלון.

כן, משה שלנו. כזכור, כחלון הקדים את סער במנוסה מהליכוד. הוא ברח ב־2013, סער ברח ב־2015. כשכחלון הודיע שהוא פורש, סער זעם עליו. "הקדמת אותי, אני תקוע כאן עכשיו", אמר לו. עכשיו מחזירים את כחלון מהפנסיה, כדי להחזיר את סער לליכוד. אוי לאותה עליבות. זוכרים שכחלון מונה ברוב עם ליו"ר רשות מקרקעי ישראל לפני הבחירות ההן? אז ככה בדיוק סער יחזור עכשיו לליכוד. כחלון וסער חברים. נתניהו יודע את זה. אבל הסיכוי שכחלון יחזיר את סער לליכוד דומה לסיכוי שהגברת נתניהו תכתיר את איילת שקד למלכת אנגליה, או לנסיך פיליפ.

מה כן יכול לקרות עם סער? לא הרבה. אם העניינים מול לפיד ימשיכו להיות יגעים, יוכל נתניהו לבוא ברגע האחרון עם פתרון כלשהו. נניח, שמישהו אחר מהליכוד יחליף אותו והוא יהיה "ראש הממשלה החליפי" (והיא תשאר בבלפור, כמובן).

לפתרון כזה יכול סער להסכים. זה לא סותר אף הבטחת בחירות שלו. להפך. האופציה הראשונה שלו הייתה, לאורך כל הדרך, החלפת נתניהו בידי איש ליכוד אחר. יריב לוין? זה לא בקלפים. עם כל הכבוד ללוין, ראש ממשלה הוא עוד לא יכול להיות. האם יש סיכוי שכל זה יקרה? קלוש מאוד. נתניהו לא יוותר מרצונו. אם יוותר, זה יקרה ברגע האחרון. עד אז, יכולים בנט ולפיד לסגור עסקה (ועל כך בהמשך).