הדיון הנוכחי על אפשרות כניסת מפלגת העבודה לממשלה נשמע כמו שידור חוזר, שלא רק שכבר חומם מחדש והוגש שוב ושוב, אלא גם הקיאו אותו במהלך הדרך. כמה פעמים אפשר לחזור על אותה הרוטינה ולצפות לתוצאות אחרות? קשה להחליט מי פאתטי יותר: הרצוג, הספין הלעוס של נתניהו, או התגובות התקועות, הלעולם־לא־לומדות, של חברי מפלגת העבודה ושאריות תומכיה בעיתונות וברשתות החברתיות.
אחד הדברים הקשים שקרו למחנה הנגדי לשלטון הוא התחושה שאם רק ידבק בעקשנותו, "השמאל יציג אלטרנטיבה". אבל עם התגברות סיבובי הצנטריפוגה הפוליטית, הוא כנראה שכח מה משמעות המילה. הצווחנים שחוזרים על עצמם כמו תקליט שבור לא עוצרים לרגע כדי לחשוב: אולי אלטרנטיבה היא פשוט אופציה אחרת למה שקורה עכשיו? כי מה שקורה עכשיו הוא בוץ מדיני, השתלטות חרדית, הלהג של מירי רגב ושלל סמוטריצ'ים שמספקים חומר לפאנצ'ים ב"גב האומה".
אלטרנטיבה היא משהו שונה, שעדיף ממה שקורה עכשיו. כך שכרגע, אם חברי מפלגת העבודה ימשיכו לברבר את עצמם למוות על איזו אלטרנטיבה אוטופית שהם לא מצליחים להסכים בדיוק מה היא, האלטרנטיבה בבחירות הבאות תהיה יאיר לפיד. עד כמה התמכרו במפלגה הזאת לבכי ולנהי חסרי התכלית? עד כמה התעוורו קומץ תומכיה שמפרכסים כחפרפרת בגינה ואינם מסוגלים לראות את זה? אלטרנטיבה היא לא דיבורים על אלטרנטיבה בדמות פוסטים דרמטיים ומאמרי אבל על מות השמאל, וכמה מסכנים אנחנו שאף אחד לא מבין ללבנו והו כה־רע־ומר, תעבירו את הטישו. אלטרנטיבה פוליטית היא לדעת לנצל הזדמנויות ולפעול. נכון שבדרך כלל נתניהו הוא מי שבסוף מנצל את ההזדמנויות לטובתו, אבל אם הוא נהנה, זה לא אומר שלמפלגת העבודה אין מה להפיק מההזדמנות הזאת.
מפלגת העבודה הפכה למפספסת הזדמנויות סדרתית, גרועה יותר מהרשימה המשותפת משום שהיא מתנהלת בדיוק כמוה, רק שהיא אינה מפלגה שולית. אם היא רוצה להציג אלטרנטיבה להנהגה, כדאי שהעבודה תלמד מתישהו להיות מפלגה. כרגע אין בחירות על הפרק, וגם כשיהיו - מי בדיוק ירצה להוביל אתכם? איזה אדם שפוי ירצה להוביל מפלגה שסועה, עמוסת ברברנים שאינם יודעים להתנהל כקבוצה? במקרה הטוב, אהוד ברק.
האמת המרה היא שלמפלגת העבודה אין מה להפסיד בכניסה לממשלה. יש לה מה להפסיד רק אם תמשיך להתנהל ככה, בדיוק ככה, כפי שהתרגלה. 24 איש שמדברים על הרמוניה ועל ויתורים ודו־קיום, אך כל אחד מהם מוכן להתאבד רק על עקרונותיו האישיים (במיוחד אם יש מצלמה בסביבה, שמולה הוא יוכל לפטפט על "טובת הכלל" ו"חשיבות המפלגה" ותתפקדו כדי להצביע לי בפריימריז כאן, כאן וכאן).
הדבר החכם ביותר שמפלגת העבודה יכולה לעשות כרגע הוא להתעלם לחמש דקות מצעקות הקהל ההולך ומצטמצם ממילא, לתת למנהיג הנבחר שלה להנהיג ולהצטרף לממשלה בתנאי שמתניעים תהליך של הסכם. בתנאי שגודעים את סחטנות החרדים. בתנאי שרגב תפסיק את תוכנית הריאליטי שלה "אייל גולן קורא לך להיות שרת התרבות". אם זו לא סיבה טובה להיכנס לממשלה, ואם זו לא אלטרנטיבה, אז באמת איני יודעת מה כן.