פסטיבל "כאן": הפוליטיקאים מיהרו לקפוץ על העגלה של תאגיד השידור

מירי סיבוני רגב, הידועה גם כשרת התרבות והספורט של מדינת ישראל, מתנהגת בצורה ממלכתית, לבושה בגדי מעצבים ממלכתיים, צועדת על שטיחים אדומים כמו מלכה ונהנית לדרוך על הצבע האדום, המסמל את השמאל השנוא. השבוע סיפר מישהו לא הכי אמין, שמוצאו מאחת מארצות צפון אפריקה, שמירי רגב ביקשה ממנו שיסדר לה להיות חברה במקום מכובד במפלגת העבודה. היא לא הכחישה ולא דרשה התנצלות ממי שאמר דבר נורא כזה עליה. המלכה של הליכוד תבקש להתחבר עם השמאלנים האשכנזים הצפונבונים שדיכאו את אחיה והעלימו את תרבותם, שלא לדבר על זה שחטפו את ילדיהם? טפו.

רגב, בעברה דוברת צה"ל וצנזורית צבאית (שני התפקידים בדרגת תא"ל), מוצאת את עצמה לאחרונה מככבת בתקשורת יום אחרי יום. “היציאות" שלה עושות כותרות בעיתונות הכתובה, ברדיו ובטלוויזיה. במסגרת פעילותה הענפה למען הזמר המזרחי המדוכא היא הרימה את פסטיבל כתר המזרח בטבריה, שבו כיכבו מלבדה עוד שני מקופחים בולטים - הזמר התפרן אייל גולן והזמרת הדלפונית שרית חדד. כדי לעזור להם לשרוד את השנה שולם להם, על פי הדיווחים בתקשורת השמאלנית שונאת המזרחים, בין 93 ל־100 אלף שקל עבור שני שירים. זמן ההופעה עבור הסכום הזה היה כשבע דקות.

רגב, המשמשת גם כמקדמת מכירות של אייל גולן, עשתה לו פרומו טלוויזיוני (מביך) לתוכנית “אייל גולן קורא לך" המשודרת בערוץ המסחרי ערוץ 24. ועדת האתיקה של הכנסת נזפה ברגב על פעילותה, החורגת מהמצופה מחברת כנסת ושרת תרבות. אבל רגב היא שרת־על ולא עושה חשבון לאף אחד.

גם בתחילת השבוע הצליחה התרבותית לגרום לחברי הממשלה לבלוע את רוקם, כאשר בדיון על התאגיד הציבורי אמרה השרה, על פי הדלפות שיצאו מהישיבה את המשפט הבא: “לא ייתכן שיקום תאגיד ולא נשלוט בו". השרה גילה גמליאל, שאינה אשכנזייה ואינה שמאלנית אבל מבינה כמה דברים בענייני אמירות מסוכנות, פתחה פה אצל רזי ברקאי בתחנת הרדיו הצבאית ואמרה שאמירות מהסוג הזה “גובלות בפאשיזם".

רגב התפוצצה מזעם ודרשה מהיועץ המשפטי לממשלה וממזכיר הממשלה לחשוף מי הדליף את דבריה מהישיבה. מוזר שהיא לא חוששת שאם תהיה חקירה מקיפה, רצינית ויסודית על הדלפות מישיבות הממשלה, עלולים חס וחלילה להגיע למצב שבו יתברר שרוב חברי הממשלה מדליפים, ואולי אפילו מירי רגב עצמה תמצא עצמה כמי שהדליפה פה ושם מישיבה כלשהי בעניין כלשהו שבו אמרה משהו שהיא נורא רצתה שיצוטט בתקשורת.

עניין הקמת תאגיד השידור הציבורי הדליק מדורה אצל הפוליטיקאים, וזה גרם להם להסיר כפפות וללכלך אחד את השני. מה שהיה אמור להיות מהלך חיובי מגלה סימני התמוטטות עוד בטרם הוקמו היסודות. האחראים חיפשו שם לתאגיד. לא הצלחתי להגיע לגאון שהמציא את השם שהתקבל, “כאן". השם "כאן" הובא לידיעת הציבור כשהחל פסטיבל הקרבות בין ראשי המדינה בעניין התאגיד, וכך נוצר “פסטיבל כאן".

אחד מגדולי הדור, יושב ראש הקואליציה דוד ביטן, הציע הצעת חוק מפוצצת לסגירת תאגיד השידור הציבורי שנמצא בחבלי לידה. מיד קפצו חורצי לשון ואמרו שביטן הוא עושה דברו של נתניהו ונתניהו משחק משחק כפול, כאילו הוא רוצה תאגיד שידור ציבורי אבל בפועל הוא לא רוצה.

אחרי שביבי כיסח את בנט ושותפיו לבית היהודי הם פתחו עליו פה כמו שלא עשו מעולם קודם לכן: “נתניהו שוב יורה בתוך הנגמ"ש. כמו שירה בנגמ"ש בעת ההתנתקות והריסת גוש קטיף, כמו שירה בנגמ"ש כששחרר הכי הרבה מחבלים בתולדות המדינה, כשמסר את חברון ליאסר ערפאת (‘מצאתי חבר'), כשהקפיא בנייה, כשנכנע לחמאס וכמו כשהכריז על הקמת פלסטין בבר־אילן, וכשהוא סופר כיפות של כתבים דתיים בתקשורת. והכי מגוחך שהוא יורה בנגמ"ש כדי להכניס לתוכו את בוז'י, שפיר מיכאלי ויוסי יונה".

אלו היו מכות מתחת לחגורה לביבי ולליכוד, שלא יכלו לא ליטול חלק בפסטיבל כאן והכו חזרה. הליכוד: “בנט בפאניקה. מי שנבחר בקולות הימין משמר את מורשתו של דרוויש בבתי ספר של ילדי ישראל, ונאבק בכל דרך לשמר את ההגמוניה של השמאל בתקשורת".

איש כולנו, שר האוצר משה כחלון, שקולט את הקואליציה מתמוטטת לנגד עיניו, מכניס גם הוא קטע ל"פסטיבל כאן" וזוכה לכותרת ראשית בכל העיתונים: “כחלון: הממשלה זקוקה לחופשה או לאשפוז".

בשולי הפסטיבל מתקיימת ועידונת של חברי המחנה הציוני. חלק מחברי המפלגה זועקים “בוז'י, הביתה" והניפו מסיכות של נתניהו. הפגנה דמוקרטית ללא אלימות, ללא מכות, ללא זריקת חזיזים או רימוני הלם. בוז'י עצבני, הוא יוצא למסע ראיונות בתקשורת, מגדיר את מה שהתרחש בוועידה כמהומות, מאשים את שלי יחימוביץ' ויוצא בהצהרה הפלצנית הבאה: “מי שניסה לפוצץ את הוועידה באלימות וברוטליות, בסופו של דבר צריך להיות מסולק מהמפלגה, זו התנהגות כמו של כנופיית לה פמיליה". בום! שלי יחימוביץ' וחבריה הם לה פמיליה. מצחיק בוז'י.

כדי להשתתף ב"פסטיבל כאן" בוז'י משחרר: “נתניהו רוצה להיות פידל קסטרו הישראלי, להעביר את ישראל למשטר מלוכני. הוא רוצה להפוך את 'ידיעות אחרונות' ל'ידיעות נתניהו', את גלי צה"ל ל'גלי נתניהו'", ועוד בלה בלה בלה. גם בוז'י תפס כותרות ב"פסטיבל כאן".

נכון לשבוע שחלף, ברור שהשידורים של התאגיד החדש לא יוכלו להתחיל במועד המתוכנן, כי הם חייבים, על פי דרישת חלק מהמושכים בחוטי הפסטיבל, להיות משודרים מירושלים. הבניין שנרכש עבור "פסטיבל כאן" בירושלים לא יהיה מוכן למועד פתיחת הפסטיבל. ח"כים ושרים שבוחשים בכל הקשור לפסטיבל משנים את דעותיהם מקצה לקצה, יש מהומה רבתי בשאלה מי יהיו העובדים, השדרים, הבמאים, המפיקים. החרדים רוצים חרדים, הערבים רוצים ערבים, הכיפות הסרוגות רוצים כיפות סרוגות, כולם רוצים ייצוג הולם. מה שהתחיל כניסיון לבנות שידור ציבורי הוגן, רציני, תרבותי, מגוון והכי חשוב - בלתי תלוי - נראה כמו תלוי המפרפר על עץ התלייה פרפורי גסיסה. 

ארכיון פרטי

הפרקים האהובים בעברי הרחוק הוא הדיג. עבדתי בבריכות הדגים של הקיבוצים תל יוסף וכפר גלעדי, עבדתי בדיג על חסקה ממונעת בחופי תל אביב עד אשדוד, עבדתי קצת על ספינת טרול בשם יסעור ועבדתי בדיג בים סוף כשהייתי תושב שארם א־שייח'. דיג הוא עבודה קשה, מפרכת, שכר זעום יחסית בצדה. זו קריעת תחת להרים רשתות בחורף הקר בים גלי, זו עבודה שוחקת להרים שרק (דיג באמצעות פיתיונות לדגי טרף גדולים) בימי הקיץ הלוהטים. יש המון סיפוק כשמביאים “מכה של דגים" ויש המון תסכול ואכזבה, כפי שקורה ברוב הזמן, כשהשלל זעום.

לאחרונה יצאו החברה להגנת הטבע וגוף הנקרא “דגים באחריות" למלחמת חורמה נגד מעט הדייגים שעדיין נשארו במקצוע. מי שהכניס אותי לדיג, הדייג אורי שרון, נזעק ביום שלישי השבוע לוועדת הכלכלה של הכנסת כדי לנסות לעצור חקיקה שתהרוס את הדייגים.

שרון הג'ינג'י בעל עיני התכלת הגיע לגיל 70. יחד עם שותפו לשעבר שלמה גולדנברג הם בנו את הספינה “יסעור" במו ידיהם (עם בונה ספינות טורקי). שרון, בפנים צרובות משמש וידיים מיובלות, הוא חובב טבע מושבע שמתפלץ כשמאשימים אותו ב"רצח דולפינים וצבי ים". אני יכול להישבע בבית משפט שבפעמים הבודדות שבהן צבים נתקעו ברשת, שרון העלה אותם לספינה, הנשים אותם מפה לפה ושחרר אותם חיים. ככה גם נוהגים דייגים אחרים. זה מקרה נדיר כשחס וחלילה דולפין נתפס ברשת גרירה, הדולפינים נצמדים לספינות הדיג וניזונים מהדגים שמשליכים הדייגים לים בשל היותם קטנים.

החברה להגנת הטבע מפרסמת מודעות ענק בצבע נגד הדייגים “מכחידי הדגים". מי מממן את המודעות האלו? האם מישהו יצא למאבק טוטאלי נגד חברות הגז שגרמו נזקים בלתי הפיכים לדגה בפעילותם בים התיכון? האם יצאה החברה להגנת הטבע למאבק עד הסוף נגד מפעלי התעשייה שזיהמו את הקישון והים התיכון בצפון? נגד מזהמי הירקון וחופי תל אביב? האם ייתכן שחברות גדולות, כדי לכסות את מצפונן וכדי למנוע מאבקים נגדן, נתנו תרומות שמנות לגופים האמורים לשמור על הטבע?

אין לי תשובות לשאלות האלו. אני כן יודע שחייבים לשבת עם מעט הדייגים שנותרו בים התיכון ולהגיע איתם להסכם שבו יעצרו את הדיג לזמן של עד חודשיים בשנה, כדי לעודד את התרבות הדגים - אבל זה מחייב פיצוי הולם לדייגים. כדאי לשים לב שבתזמון (כנראה) לא מקרי עומדת המדינה להפחית מכסים על דגי יבוא, מה שעלול לחסל את בריכות הדגים ומגדלי הדגים בכלובים בים. מדובר בטונות של כסף. במדינה קפיטליסטית חזירית תמיד עולה ריח של חשד שלוביסטים כאלו ואחרים בשירות בעלי ההון־שלטון־עולם תחתון מנהלים מאבק שיעשיר את המיליארדרים וישלח את אחרוני הדייגים הישראלים בנוקאאוט לקרשים.