זה לא ההפגנות. זו התקשורת. אלו לא המפגינים. אלו הם העיתונאים והעיתונאיות, הצלמים, מפיקי תוכניות החדשות בטלוויזיה. אם ערוצי הטלוויזיה בארצות הברית והעיתונים, במיוחד המובילים, לא היו מדווחים בהבלטה חריגה, לא היו להוטים כל כך להפגין את הראשוניות (הסקופיות) שלהם בידיעות על ההפגנות ולא היו חוזרים על עצמם שוב ושוב בסיפורים על המהומות ברחבת אוניברסיטת קולומביה - אזרחי ארצות הברית לא היו יודעים בכלל שקורים בקמפוסים באוניברסיטאות בערים הגדולות מה שהתקשורת קוראת, מגדירה בגאווה מקצועית "הפגנות פרו-פלסטיניות".
המשא ומתן לשחרור החטופים: "ישראל וחמאס בפלונטר קשה"
המשפחות התירו פרסום סרטוני חטופים: "זה לא טרור פסיכולוגי, זו צוואה"
תחילה, לפני שבועות אחדים, עוד היו מפגינים, סטודנטים וסטודנטיות באוניברסיטת קולומביה, שדיברו והתבטאו בביקורתיות על התגובה הצבאית של ישראל נגד חמאס. ככל שנקף הזמן ועוד ועוד סטודנטים הצטרפו למפגינים והתחילו לצעוק גידופים וקללות נגד ישראל, ההפגנות האלו הפכו למהומות צרחניות, למוקדי המולה ורעש, והמפגינים שגילו את העניין הרב ותשומת הלב הנלהבת שעיתונאים וצלמים מגלים כלפיהם, הגבירו והעצימו את הצרחות נגד ישראל, ועברו להפגין, להפריע ולשבש את התנועה והתחבורה בגשרים, ובערוצי תחבורה.
שיהיה ברור, להפגנות האלו אין שום קשר, שום נגיעה, שום זיקה לבעיה הפלסטינית. אפילו לא עקיפה. הרוב הגדול והמכריע של המפגינים, שמנופפים דגלים פלסטינים, אינם יודעים היכן האזור שנקרא פלסטין. לא אכפת להם מהפלסטינים. זה נכון וברור גם לחלק מהמפגינים שמזוהים כמהגרים פלסטינים המתגוררים באזור מטרופולין ניו יורק.
עד לעידן שלפני 7 באוקטובר, לפני המתקפה הרצחנית של החמאס נגד ישראל ולפני מבצעי צה"ל ברצועת עזה – הפלסטינים, הערבים והמוסלמים המתגוררים בניו יורק לא יזמו, לא ארגנו ולא קיימו שום אירוע, שום מהלך פומבי, שום מפגן מחאה והזדהות עם הפלסטינים בגדה וברצועת עזה.
זה נושא שבכלל לא היה ולא נכלל בסדר היום הפרטי והציבורי של המהגרים הפלסטינים בניו יורק. פלסטין והפלסטינים במזרח התיכון בכלל לא עניינו, לא העסיקו ולא הדאיגו אותם. לפי הצילומים המוקרנים בערוצי הטלוויזיה על ההפגנות, נראה שתושבי ניו יורק הפלסטינים גם לא משתתפים בהפגנות.
צריך גם לתקן את הטעות הרווחת בדיווחים על ההפגנות, שלפיהם מדובר בהפגנות אנטישמיות. זאת שטות. הגידופים, התבטאויות השנאה נגד ישראל ונגד יהודים שעולים מההפגנות, אינם אנטישמיות במובן ההיסטורי והאידאולוגי. ההפגנות הן גילויי שנאה עזה, יוקדת, ביטויים של יצרים אפלים של משטמה נגד כל מי שנראה ומזוהה על ידם כזר. והזר הוא הפעם יהודי, ישראלי – איזה תענוג!
להפגנות אין שום משמעות מעשית, שום השפעה מורגשת, שום נוכחות ממשית בציבור האמריקאי. סקר שקיים מכון הקשור לאוניברסיטת הרווארד שפורסם אתמול, העלה נתונים שהראו על תמיכה נרחבת בישראל כולל תמיכה במבצעים צבאיים נגד חמאס, שקיימת בקרב אזרחי ארה"ב. בעברית מדוברת, הסקר הראה שההפגנות ברחבת אוניברסיטת קולומביה לא מזיזות לאמריקאים. זה אירוע עלוב, מגוחך ומגחיך שלא מעניין את האמריקאים.