אחרי יותר מחצי שנה של מלחמה, שלא רואים את סופה, בשעה שיש מי שהופך את הכניסה הצפויה של צה"ל לרפיח ליעד שיספק את תמונת הניצחון של המלחמה הזו, למעשה המציאות שונה לגמרי. הכניסה לרפיח, המעוז המבוצר האחרון של חמאס וגם מקום הריכוז של חטופינו, שנסחבו לשם עם זרם המחבלים שברח לשם לקרב ההישרדות האחרון, מעלה במידה ניכרת את החשש שבמהלך התמרון של צה"ל בתוכה ייפגעו גם החטופים.

קרובת החטופה בעזה: "אם אין הסכם - להיכנס לרפיח"

מי שמשלה את עצמו שרפיח תהיה האקורד האחרון של המלחמה הזו, שיביא למיטוט החמאס, לא הבין כנראה שהצהרת נתניהו שאנחנו כפסע מניצחון היא בדיחה הזויה ומנותקת מהמציאות. מאות המחבלים ששרדו את המתקפה של צה"ל לאורך חצי שנת המלחמה שחלפה התפרסו ברחבי הרצועה - מבית לאהיא ובית חאנון שבצפון עד בני סוהילה וח'אן יונס שבדרום - השתלטו ומשתלטים על המקומות שצה"ל יצא מהם, ויוצאים משם לפעולות טרור, כולל שיגור רקטות וירי פצמ"רים לעבר יישובי העוטף ובהם אשקלון.

מפגש היערכות לכניסה לרפיח בהשתתפות יואב גלנט, אייל זמיר, רסאן עליאן (צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)
מפגש היערכות לכניסה לרפיח בהשתתפות יואב גלנט, אייל זמיר, רסאן עליאן (צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)

מחבלים שמכירים מצוין את השטח, את המנהרות ואת הפירים, הינם "יבלית חבלנית", שעל מנת לעקור אותה מהשורש נדרש שיתוף פעולה מאסיבי של האוכלוסייה המקומית שאינה מעורבת במלחמה, אשר על מנת להשיג אותה - יש צורך לפני הכל להקים מנגנון אזרחי שנותן מענה לבעיות הומניטריות, שדואג ומטפל בבעיות האזרחיות, כמו רפואה, חינוך, ביטחון אישי ותעסוקה. בלי המנגנון הזה, רצועת עזה תהפוך למהדורה נוספת של מלחמת וייטנאם, מלחמה שבה האמריקאים הסתבכו בזמנו במלחמת גרילה קשה לאורך כתשע שנים עם 58 אלף הרוגים, ולבסוף קיפלו את הזנב והחזירו את כוחותיהם הביתה עם ניצחון של צפון וייטנאם.

זו הטעות הגדולה ביותר של הממשלה הזו מאז 7 לבאוקטובר - במקום להקים את אותם מנגנוני שליטה אזרחיים, צה"ל מתנהל היום ברצועת עזה כמו ביהודה ושומרון, נכנס בכוחות מצומצמים יחסית להפגנת כוח ולפגיעה במחבלים על פי מודיעין, נחשף לפגיעות ורחוק מיצירת הרתעה־שליטה. זה מתכון בדוק להסתבכות, כיוון שעם הזמן המחבלים שמכירים היטב את השטח ואת צה"ל ילמדו להכיר מהר מאוד את נקודות התורפה והחולשות של צה"ל בתוך הרצועה, וזה עלול להביא למחיר דמים קשה וכואב.

נכון לשעות אלה, כשסנוואר וחבריו בהנהגת החמאס רואים שיש בעזה עדיין מי שמצפה להם מחוץ למנהרות, ואף שהטנקים, המסוקים והמטוסים של צה"ל מאיימים עליהם, הם עדיין מאמינים בכוחם ובשרידותם מול האיום הזה, ושהם יחזרו לשלוט ברצועת עזה. כאמור, את עיקר כוחם הם שואבים מיכולת השליטה שלהם, יכולת שנכון להיום צה"ל לא פגע בה גם אחרי חצי שנה של מלחמה, מה שמלמד על הכשל של הממשלה הזו, שלא השכילה להבין נכון גם להיום.

סינוואר (צילום: עבד רחים כתיב, פלאש 90)
סינוואר (צילום: עבד רחים כתיב, פלאש 90)

כיבוש הרצועה לא מספיק למיטוט חמאס. בלי הצגת תוכנית עם מנגנוני שליטה אזרחית, עם הצבת יעדים לצה"ל, בלי להציג לעולם, לאזרחי ישראל וגם לתושבי עזה מה מדינת ישראל מתכוונת לעשות וכיצד היא מתכוונת לפעול ולהשתמש ברפיח כמקור לישועה וגאולה - זה המשך ישיר להתנהלות ההזויה של הממשלה הזו, שתהפוך את רצועת עזה לסינדרום ללא פתרון לעוד מאה שנה.