חלק ממשלחת המשא ומתן לעסקת החטופים חזר מדוחא. מקור המעורה אמר ("הארץ") כי "העסקה לא קרסה… אנחנו מקווים שהצד הישראלי ישלים את דיוניו וניתן יהיה להמשיך במשא ומתן". לדברי דיפלומטים זרים, בקטאר ממתינים לקבלת החלטות בצד הישראלי כדי להמשיך במשא ומתן.
עמית סוסנה שוברת שתיקה וחושפת את העינויים והפגיעה המינית בשבי חמאס
אחותו של ירדן ביבס: "התחושה היא שאולי אנו כלי במערכה יותר גדולה"
מאז הלך לפני כאלף שנים קיסר גרמני לאפיפיור שישב בקנוסה כדי לבקש סליחה ומחילה לא נרשם שפל כמו שאליו הגיעה מדינת ישראל.
אומנם אין בדוחא מרכיבים של סליחה ומחילה כמו בהליכה לקנוסה (בכל זאת יהודים ומוסלמים במזרח התיכון ולא נוצרים באירופה), אבל לא ניתן להבין את המפגש אלא כצורך ישראלי ובכמה מובנים: צורך מבצעי לריענון הכוחות וחידוש האמל"ח, צורך מדיני לנסות לפרק את הקשר הגורדי הבינלאומי שמאיים לחנוק אותנו, וצורך פוליטי שמבעבע בקרביים הזועמים של רוב בעם שדורש להעיף את הממשלה עכשיו, ובתקווה שהחזרת החטופים והלחץ האמריקאי יעשו את העבודה. אם ראש ממשלת ישראל מפקיר את החטופים שלו, אומרים האמריקאים (עדיין בשקט), אנחנו לא נפקיר את החטופים שהם אזרחי ארצות הברית.
גורם מדיני הגיב ב"אין פריצת דרך, אבל יש התקדמות חשובה ומדודה", מה שמעלה תהייה נוספת: עד כמה הגורם הזה סבור שאפשר לטמטם בני אדם. בייחוד כאשר נחשפים אחורי הקלעים של המאבק על עצם המשא ומתן והצורך המביש של צוות המשא ומתן להתמודד עם ממשלה שמבחינתה החטופים הם רק חטיפים בתפריט של בשר מדמם בגלל המשך לחימה והתיישבות יהודית ברצועת עזה.
כדי למנוע חסימת שחרור החטופים דרש הקבינט מנתניהו מנדט פתוח לניהול משא ומתן. נתניהו מתעקש על סעיפי הכשלה וכדי שלא יישאר לבדו (רון דרמר הוא טיפוס של עוזר שני לסנאטור או קונגרסמן רפובליקני ולא בדיוק מי שניתן לנפנף בו בישיבה מעין זו) הוא מזעיק את הרב תחמן אריה דרעי, שהוביל פשרה הקרויה "הרחבת המנדט" ופירושה הסרת סעיפי נתניהו שחמאס לבטח לא יסכים להם.
וכך, על פי רון בן ישי (ynet), "בעיצומה של מלחמה קיומית, ממשלת ישראל ממשיכה להעמיק את הפילוג הפוליטי ההרסני בחברה, מסכנת ישירות את ביטחוננו הפיזי ומקטינה את הסיכוי שננצח במלחמה. זה בא לידי ביטוי מובהק בשני תחומים: חוק הפטור מגיוס לחרדים, והטיפול הצבאי־מדיני הכושל בהכנסה ובחלוקה של הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה".
יופי רון, אבל רק שני תחומים? מה עם הניסיונות לטרפד את החזרת החטופים, החבלה ביחסי ישראל־ארצות הברית, הסרבנות למתווה ביידן וקידום פרוע של כיבוש רפיח? כל אלה מסכנים ישירות את ביטחוננו הפיזי, כמו שכתבת, ומקטינים ישירות את הסיכוי שננצח במלחמה הבאה. אחרי למעלה מעשרת אלפים ילדים וילדות הרוגים והרוגות, את המלחמה הזו כבר הפסדנו.