בחירות מקומיות הן טריטוריה לא ברורה בין אינטרס מקומי לארצי. הפעם זה שונה. הקיטוב בארץ חייב היה להשפיע גם על המקומי, ועדיין, כיום, אין תמונה כיצד זה השפיע אם בכלל. חיטוט מעמיק יותר בתוצאות הבחירות לרשויות המקומיות אמור לבחון שני אירועים שמהם ניתן להקיש על הבחירות הכלליות, בייחוד לגבי מצבם של הנבחרים המזוהים עם המחאה נגד הממשלה. הראשון הוא אם הייתה למיצובם ככאלה השפעה על הבחירה בהם לכאן או לכאן.
"אי אפשר להכתיב לישראל הפסקת אש": ביידן יצליח ללחוץ על נתניהו?
מבוהלת ומפוחדת: משפחה נקלעה למטח הכבד בצפון הארץ
הנחת העבודה המקובלת אומרת שבבחירות המקומיות המועמדים אמורים לענות על האינטרסים המקומיים של קבוצת ההתייחסות שלהם בלי קשר לממד הארצי ואפילו המפלגתי. אם לאחר ניתוח מעמיק יותר במגזר היהודי יסתבר שהבחירה במועמד מסוים כללה גם מרכיב של התנגדות לממשלה אזי מדובר באינדיקטור חשוב שעשויה להיות לו השפעה גם על מחאה צפויה וגם על התביעה לבחירות עכשיו ותוצאותיהן.
במגזר הערבי התמונה המקומית שונה בתוספת כוכבית. השליטה של חמולות ביישובים קטנים היא משמעותית ולפעמים גם ביישובים גדולים יותר. התלות של המגזר הערבי במוסדות ממשלה והיכולת של הקואליציה הימנית לפגוע בו כיום משמעותית מן הפגיעה ברשויות יהודיות שאינן מזוהות עם הימין. תלות שמציבה בפני הנבחרים במגזר בעיה בתמרון בין מאבק באפליה מדינתית ובין ההזדקקות לכספים של אותה מדינה, במקרה שלנו מדינת בן גביר ומרעיו.
החיים, כך למדנו, חזקים משיקולי כאבי בטן אידיאולוגיים ויש להניח שלא ישתנה הרבה בדיאלוג בין המגזר למדינה. בערים הגדולות, כולל המעורבות, אין הבדל בין הצבעה מקומית יהודית או ערבית למעט ההצבעה הזהותית. מעקב אחרי מלחמת בחירות ביישובים ערביים קטנים יותר מראה שאין שוני גדול בין המאבק החמולתי ביישוב הערבי למאבק המפלגתי־זהותי ביישובים היהודיים.
כאן ושם חולקו צ'ופרים מסוגים שונים למקורבים לצלחת. אני שומע על מאמץ שלפני הבחירות לרכך, למתן ולדכא את האלימות שהייתה כרוכה במאבקי הבחירות בעבר - או בקיצור בלי יריות, הגם שלחצים, כולל מצד משפחות פשע, היו חלק מתהליך הבחירות וגם כאן היו יישובים יהודיים שלא פיגרו בהרבה אחרי המאפיונרים הערבים. תשעה מתמודדים יהודים לראשות מקומית הם בעלי עבר פלילי.
השאלה המכרעת אחרי הבחירות המקומיות היא אם למגזר הערבי יש יכולת להציג בבחירות הכלליות את אותם אחוזי הצבעה משמעותיים בדומה לאחוזים בבחירות המקומיות. כיום ברור שברמה הלאומית לא תהיה הכרעה בשאלות שעל הפרק ללא בחירות כלליות, ולא תהיינה בחירות כלליות אפקטיביות מבחינת המחנה הליברלי־דמוקרטי ללא לחץ ברמה של הפגנות ושביתות.
מזכ"ל ההסתדרות ארנון בר דוד עושה כיום קולות של מהפכן כורסה ואולי יצליח לפלג את ההסתדרות ולקחת חלק מן החברים לשביתה, אלא שהמפתח להצלחת שביתה ארצית שתשתק את המדינה נמצא בידי המגזר הערבי. הקמפיין של בן גביר נגד הדמון הערבי הוא מקדמה חשובה לקראת האפשרות שהמגזר יתייצב לצד השובתים. השאלה היא אם ניתן לבחון כבר כיום, אחרי הבחירות המקומיות, את הפוטנציאל לאפשרות שהיא מכרעת לגורל המדינה.