עכשיו זמן התפכחות: לחסל את חמאס זה כמו לחסל את תנועת ארץ ישראל השלמה או כל תנועה קנאית שמתלכדת סביב רעיון משיחי־ערטילאי ונגד אויב שמתנגד לרעיון, כלומר למי שהוגה ומקיים אותו – לא משנה אם הוא יהודי, מוסלמי, נוצרי או הוטנטוטי.
הדיון בהאג היה המפגן האווילי, השפל ומחוסר ההגיון ביותר שראיתי
טובי המוחות (והארנקים) עובדים על המחאה הבאה: זה האיום החדש על נתניהו
חמאס, כמו תנועות דתיות דומות, עבר תהליכי התארגנות טרוריסטית שהואצו על ידי הכיבוש ועבד על תוכנית שתכה במדינת ישראל. אני לא מאמין שמטרות הלחימה של חמאס הן חיסול ישראל, ודי בטוח שבצד מוכנותם להרוג ולהיהרג הם מפוכחים ומציאותיים הרבה יותר מנאמני בית המקדש אצלנו.
בעיקרון, קנאים הם קנאים הם קנאים – עד שהם חוטפים סטירה אחר סטירה אחר סטירה, וגם זה לא תמיד תורם להתפכחותם. אפילו כשהם במצב תפעולי של מוות מוחי, הגוף ממשיך לפרכס. מטרות המלחמה שלנו הן חיסול היכולות המבצעיות של חמאס ("מיטוט") ואם אפשר גם כמה קרקפות של "בכירים". מה שקורה עד היום הוא הצלחה צבאית חלקית בנטרול מנהרות, והצלחה גדולה מדי בהרס אורבני. ועדיין, מבחינת חמאס קנאים הם קנאים וכו'.
תמונת המודיעין כפי שהיא הולכת ונחשפת אומרת שלהפוך את עזה למגרש כדורגל ולהשכיב את הצמרת שלהם מתחת לדשא הוא מבצע בעייתי ברמת ההשקעה של חללים שלנו (כחשבון נפש לאומי) ושלהם (כחשבון מדיני בינלאומי). ותמיד קיים החשש שבקצה כל מנהרה יושב חמאסניק עם קלצ'ניקוב, קוראן וחטוף.
המציאות הזו לא מפריעה למצביא אביגדור ליברמן לקושש קולות של מנדטים שנעים בהיסטריה על הסקאלה שבין חרדה לתוקפנות. ליברמן מוכר להם אני מאמין דמיוני כדי להיחלץ מהמדמנה בעזה בסגנון: "אני מאמין שאם נשתלט על ציר פילדלפי יעברו מיליון וחצי פלסטינים לסיני… מי שצריך לטפל בעזה זה הליגה הערבית, וקטאר תבנה שם עיר מודרנית ליד אל־עריש".
בעוד כל אדם סביר מגחך על האיוולת הזו, מסתבר שליברמן קושש (בסקרים) עוד מנדט. זה לא ליברמן שהבטיח "אם אני שר ביטחון, תוך 48 שעות אסמאעיל הנייה יחוסל"? גם אז הוא קושש מוכי חרדות ושואפי נקם, ונחשו מה? מי שחוסל, פוליטית, כשר ביטחון היה דווקא ליברמן.
חיסולים אישיים הם מאז ומתמיד חומר צהלה מסמם להמונים, והתוצאות, מסתבר, עלובות למדי. ככל שהרגנו "בכירים" ו"מנהיגים" ו"אנשי מפתח", כך התעצם כוחם של הארגונים שאותם ייצגו המחוסלים. חיזבאללה, אחרי הריגת עבאס מוסאווי, עליית חסן נסראללה וחיסול אינסוף "פעילים" (המונח הכי בעייתי) מחזיק אותנו בגרון במאזן אימה הדדי, כולל הירי בצפון כיום.
משך שנים הרגנו את בכירי אש"ף והרסנו את תשתיותיו, ומה אתם יודעים? יותר מדינות מכירות היום בפלסטין מאשר במדינת ישראל. אש"ף כיום הוא הפרטנר הנכון של האינטרס הביטחוני הישראלי בשיקום הר הגעש של הרעבים והנואשים בעזה. המתנגדים לשיתוף הרש"פ בעזה הם משכוכיות המתנחלים בקואליציה. מבחינתם האינטרס הביטחוני העליון הוא מלחמה על כל מאחז פרא של מדובלל גבעות פרוע ומופרע.
גם באיראן חיסולים ופעילות ספקטקולרית (תודה, זוהיר) של הפרוקסי מטעם המוסד לכאורה השיגו תוצאה הפוכה, ואיראן במרחק אוטוטו בום לפני פצצה. כולנו ידענו שהזיקוקין דינור בהפקת בנימין נתניהו ויוסי כהן יחזרו אלינו בריבית דריבית, ואכן הפרוקסי של איראן, חמאס, ביצע בעוטף נקמת דם מחרידה. אבל לא ידענו עד כמה הם יסיחו את הקשב המודיעיני מהתעצמות חמאס.
פלונטר מדמם
חיסול תשתיות טרור ויחיא סנוואר לא יחסלו את איום חמאס. מדובר בהלך רוח דתי קנאי. תפיסת עולם מעין זו אינה משב רוח חולף, בדיוק כמו בעלי תפיסת עולם דומה אצלנו. לכן הם תובעים "הגירה מרצון", התיישבות ברצועה, ומונעים כל גישה אחרת.
כבר לפני הטבח בעוטף היו כאן ובארה"ב מחשבות בנושא דיאלוג מדיני עם חמאס. קולין פאוול, לשעבר מזכיר המדינה וראש המטות המשולבים האמריקאיים, אמר שעל הקהילה הבינלאומית "לדבר עם חמאס". פרופ' אברהם סלע ופרופ' שאול משעל, שחקרו את חמאס, לאו דווקא מנקודת מבט של מנהרות ורקטות, כתבו ספר בשם "זמן חמאס: אלימות ופשרה" והדגישו את אופייה הפרגמטי של התנועה.
בראיון שהתקיים איתו לפני הטבח בעוטף, אמר פרופ' משעל כי "אנחנו יורים לעצמנו בראש... אבו מאזן לא יקבל לגיטימציה לדבר עם ישראל ללא הגיבוי של אותה אוכלוסייה המזוהה עם חמאס... לא תהיה לו תמיכה פנים־פלסטינית ללא חמאס... חמאס הוא ארגון שהתמרכז ושהיה לחלק מהמפה הפוליטית…".
עכשיו לך דבר עם מדינה שלמה שתפסה, בצדק, סוג של טירוף מערכות אחרי הטבח בעוטף. השלב הראשון היה גרסת האקסטרה לארג' לציווי נקמת ילד קטן שלא ברא השטן. בשלב השני הסתבר שהרגנו אלפי ילדים עזתים, ובשלב התמרון הקרקעי תמרנו את עצמנו למצב של לא לבלוע ולא להקיא.
גם כיום אנחנו בשלב חלומות על השגת גם מיטוט וגם חיסול, וסיוטים שאם לא נשיג הכל, לא השגנו כלום. ואם מישהו מחפש פלונטר מדמם של יצרים וחשבונות צבאיים ופוליטיים, הוא הגיע למקום הנכון. וכל זה עוד לפני החזית הצפונית, גם שם יש ביכולתנו ללכת להסדר שמציע לנו העולם.
התנאי הראשון הוא שנפיק מהאפוקליפסה בעזה ובעוטף את הלקח הנכון, והשני הוא שנעיף את יושבי הקרנות והיציעים שצועקים השופט בן זונה, אשר השתלטו על תהליכי קבלת ההחלטות במדינת ישראל. הבעיה: המעבר מהאונה העזתית המכובסת במוח הישראלי לאונת חיזבאללה בצפון, מגלה שגם בה יש כמה חיווטים שמייצרים קצרים מטורפים.
ושוב מקושש הקולות הוותיק, אותו ליברמן, נכנס לפעולה: "כבר עכשיו להכין את התמרון הקרקעי בלבנון, זה בלתי נמנע". ומה אז? "לוחם חיזבאללה שחוצה את הליטני – עילה למלחמה, רקטה אחת, קליע בודד של קלצ'ניקוב משטח לבנון – כנ"ל".
ועכשיו לך וספר ליהודים שהמחיר שנדרש כדי להגיע להסדר סביר הוא להחזיר ללבנון ולסוריה כמה חתיכות אדמה שממילא שייכות להן. ובינתיים… מיסקלקולציה בשטח או ייאוש מפתרון דיפלומטי עשויים להוביל בצפון לסיבוב אש מעבר לרף המקובל כיום. ההערכה היא שזה יהיה סיבוב מבוקר ונתון להשפעות בינלאומיות חיצוניות מיידיות. מלחמה שכפתור ההדלקה והכיבוי מפריצתה עד הסכמה להפסקת אש הוא חלק מוטמע בתהליך קבלת ההחלטות של שני הצדדים.
זאת בהנחה שהסיבוב הזה "יספק" רמה מקובלת על שני הצדדים של הרס והרג, בתקווה שמישהו כאן לא ישתגע וילך על הרס לבנון וישראל. הנחת היסוד היא שאף מעצמה מעורבת – רוסיה, סין, איראן, ארה"ב, צרפת, בריטניה וגרמניה לא רוצה להבעיר את המזה"ת. בטח לא בגלל קנאות דתית חשוכה משני הצדדים.