ניסינו לכבוש את עזה ומסתבר שזהו נתח גדול מדי וכיום אנחנו תקועים – לא יכולים לא לבלוע ולא להקיא. בחרחור שבין לבלוע (נתניהו, בן גביר וסמוטריץ’) או להקיא (איזנקוט וגנץ), צה”ל לא ממתין להכרעת הקבינט. המשימה בשטח הושלמה. סינוואר ושות’ ימתינו לתורם. ההרס והפליטות בעזה הם ההרתעה האולטימטיבית כלפי חיזבאללה.
הטבח בעוטף עשוי להתגמד מול הצונמי ההומניטרי שמסתמן בעזה | אדליסט
לגלנט וברקת כנראה יש אינדיקציות לכך שנתניהו מחוסל פוליטית | רן אדליסט
הקבינט מאכלס שרים שסופרים את ימיהם הפוליטיים לאחור, תובעים להילחם ושיישרף הים. הם כבולים להצהרות הרהב המטופשות של גנרלים ופוליטיקאים על מיטוט וחיסול בידיעה שהסיכוי להישג מושלם הולך ופוחת, בעוד הסיכוי לאיום קיומי הולך וגדל.
שני מיליון פליטים בעזה, לא חשוב היכן יערמו אותם זה על גבי זה, הם איום קיומי. לא צריך חמאס כדי שמיליון מיואשים רעבים וחסרי תקווה ישעטו לגבול. אפילו חישוף (ה’חיץ הביטחוני’) של 500 מטר לא יעצור נחשול שיתגלגל היישר לשדה ההריגה וליישובי העוטף, ועצירת הפגנות ייאוש בירי היא מחזה שאיש מאיתנו לא רוצה לראות. זהו מחזה שאמור להבהיר ליושבי העוטף שהסכמה מדינית שכוללת את הרשות הפלסטינית היא הדרך היחידה והנכונה לחזור הביתה. הדיבורים על שני מיליון חמאסניקים בני מוות הם תוצרי טראומה של פדויי שבי, גנרלים מתוסכלים ופה ג’ורה של פוליטיקאים. הם לא מועילים לביטחון ישראל, לשפיות ישראל, ולצבא המוסרי ביותר בעולם.
בינתיים נתניהו והמתנחלים מעריכים ומקווים שאחזקת הצבא בעזה תיארך חודשים ושנים ובחסות המלחמה נחזק את אחיזתנו בשטחים, כולל עזה. למזלנו המטכ”ל מסרב לשתף פעולה. הרצי הלוי, גנץ ואיזנקוט מנהלים את פעילות צה”ל בהתאם לאינטרס הביטחוני ובניגוד להצהרות נתניהו. הוא יכול להצהיר שאנחנו הולכים לכבוש את ציר פילדלפי ולהישאר בעזה ולקושש קולות תועים שעדיין סבורים שהוא הגיבור הדוחף את צה”ל. מעשית מי שיחליט מתי וכיצד צה”ל יפעל הוא הרמטכ”ל.
כבר בימים האלה פועל צה”ל בחסות ביידן להתנעת מהלך צבאי (שלב ג’) שבמהלכו ייחתם הסכם נוסף להחזרת חטופים ושחרור אסירים. ארבע חטיבות מילואים חוזרות הביתה. אלוף פיקוד הדרום אישר לתושבי העוטף (מי שרוצה) לחזור לבתיהם. המטרה של צה”ל היא שגרת חירום ‘נורמלית’. חיזבאללה כבר הודיע שמבחינתו הפסקת לחימה בעזה היא הפסקת לחימה בצפון.
החזרה ל’נורמליות’ אמורה להציף את הזעם, האכזבה, הנקם והשכול של ציבור גדל והולך בישראל ולהביא להקדמת הבחירות. זה לא תכנון קונספירטיבי של הרמטכ”ל, בג”ץ והשמאל, זו המציאות שעשויה להוציא אותנו באחת מהפלונטר בעזה ובצפון ובהמשך, מהפלונטר הפוליטי שבתוכנו. שלא לדבר על נשימת הרווחה שתישמע כרעם שיתגלגל מקצה הארץ ועד קצה כאשר נתניהו ייעלם מחיינו. טוב, לא צריך להיסחף, גם הממשלה הבאה עשויה לתחזק מדיניות ימין, והתקווה היא שזו תהיה ממשלה שתלמד את לקחי הממשלות הקודמות ואולי אפילו תסתגל לרעיון של פשרה, גם בצפון, כמפתח לשקט אמיתי.