יש מלחמה? בליכוד לא שמעו על כך. גם שם מתנהלים קרבות. ירושה. בעוד ה"שמאל" הפוליטי וצה”ל מנהלים מלחמת יחד עיקשת, מרה ומבוקרת כדי להשיג מקסימום הישגים, בליכוד מנהלים את המלחמות שלהם כאילו אין מלחמה. בחוץ תוקפים את צה”ל, גנץ ושות’, בפנים מנהלים מלחמות ירושה.

איילנד למשפחות החטופים: זה המהלך היחיד שימוטט את סינוואר
בן גביר לא האריך את כהונת נציבת שב"ס, שהגיבה: "שר חסר אחריות"

כמו כולם, שני מתמודדים הריחו שנתניהו מדמם את סופו הפוליטי והציבורי וכל אחד מהם הכה בו מנקודת הזינוק שלו. ניר ברקת ירה ישירות: “מנהיגות נבחנת ביכולת עמידה בלחצים והקבינט הזה לא עומד בלחץ”. כלומר נתניהו לא עומד בלחץ ותזכרו ביום פקודה (כשהמלחמה תיגמר בחמיצות) שאני עמדתי בשער.

גלנט בעט סיבובית, לכאורה באמצעות מקור בכיר שהדליף לתקשורת האמריקאית כי נתניהו בלם באמצעות הקמת ממשלת החירום מתקפת מנע בלבנון (שגלנט דרש). ברקת לעומתו תיקל את נתניהו ב”חיילים נשלחים למבנים ממולכדים כמו ברווזים”, ו”שום שיקול לא מצדיק שנסכן את חיי החיילים שלנו בשם איזו ‘מוסריות’ מדומיינת. בפועל אנחנו מגינים על מחבלים ומסכנים את חיי הלוחמים והתוצאה היא חיילים מתים. זה ניהול מופקר של המלחמה”.

דברי שר הביטחון יואב גלנט (צילום :דוברות שר הביטחון)

נתניהו מלמל משהו רעיל על “שיקולים מבצעיים”, כלומר “זה הצבא, לא אני”. בעוד ברקת תוקף את נתניהו בגין ניהול החזית בדרום, גלנט כאילו מאשים את נתניהו בחוסר האונים בחזית הצפון.

ב"וול סטריט ג’ורנל", שהוא נמל הבית של מדליפים מדיניים ביטחוניים, נטען (על פי בכירים ישראלים) כי שר הביטחון יואב גלנט, הרמטכ”ל הרצי הלוי ובכירים נוספים במערכת הביטחון תמכו בתקיפה בלבנון, משום שהייתה עשויה לחולל שינוי אסטרטגי במפת האיומים על ישראל, וכי “ראש הממשלה עיכב את קבלת ההחלטה על המתקפה ב־11 באוקטובר שניסה להעביר גלנט עד שהכניס לקבינט המלחמה את בני גנץ וגדי איזנקוט שהתנגדו למהלך”.

עוד נטען כי “ביידן שכנע את נתניהו לא לתקוף את חיזבאללה מחשש למלחמה אזורית”. נתניהו “שוכנע” ובלם את המהלך. כל אדם סביר יודע ומבין שהכניעה של נתניהו (גם גלנט במקומו היה נכנע) מוצדקת אבל זהו הטריק הבלעדי של הימין, מראש הממשלה עד אחרון נערי הגבעות: חיים ביקום אלטרנטיבי. אני מניח שברקת את גלנט לא היו מנהלים קרבות דיאדוכים אם לא היו להם אינדיקציות ברורות לכך שנתניהו מחוסל פוליטית.

ייתכן שמה שהם רואים כשהם מביטים בו סביב שולחן הממשלה זה אדם כבוי שה"מצב" הוריד אצלו את השאלטר. פעם כולם היו תלויים בו והיום הוא תלוי בכל פרחח מזדמן, לאחר שמיצה את היכולת להשפיע על גורל ההתנחלויות (שהן המפתח לתמיכת הימין). מכאן ואילך מקצר הווייז המשפטי את דרכו למעשיהו (שופטיו החליטו לעבור לארבעה ימי משפט בשבוע מפברואר). ועדיין, אני מציע לשני הגלדיאטורים בגרוש להיזהר. חתול פצוע עם שבע נשמות שנדחק לפינה שורט חזק יותר מחתול בריא.