גיא פלג מגזים. כבר מספר שבועות הוא צץ בערבי שבת ב"אולפן שישי", בחלק הלפני אחרון של התוכנית, ונכנס חזיתית בראש הממשלה, תחת הכותרת “נתניהו מסוכן לישראל".
הלגיטימציה הבינ"ל אוזלת: כך הדחת נתניהו תקנה לישראל זמן בעזה
בלבנון טוענים: המטרה שהותקפה בפעם הראשונה מאז 2006
הוא צועק את המשפט כמה פעמים, למרות אמצעי ההגברה באולפן, ואורז את מה שנראה כמו קמפיין שעליו הוא שוקד. הוא מספר שקשה לו להגיד את הדברים, אך נראה שבכל שבוע הוא מוצא את הכוחות לחזור עליהם.
אין ספק שהביקורת המובעת כלפי הממשלה והעומד בראשה, בעיקר בערוצים 12 ו־13, מוצדקת. קשה שלא לתקוף את השרים וחברי הקואליציה. אי אפשר שלא לתמוה על התנהגותם. חלקם נראים כמו מנותקי קשר עם המציאות, גם בשלב הזה של המלחמה.
אחד הקטעים הוויראליים בשבוע האחרון היה של אביחי ברודץ, שאשתו ושלושת ילדיו נחטפו לעזה. הוא ישב באולפן, מול ח"כ בועז ביסמוט והטיח בפניו שהם אלה שאשמים: “לא החמאס, אלא אתם עם הקונספציה... אתם חיים בסרט. החמאס היו יותר חכמים מאיתנו. היה קל להדוף אותם עם מסוקים, אבל צה"ל לא היו שם. אתם אשמים. אתם אשמים בזה!". ביסמוט תלה בו עיני עגל נדהמות, ושלא כהרגלו שתק. הדברים קופצים מתוך מסך הטלוויזיה ונוחתים בלב של כולנו. שוברים אותו לרסיסים.
יש הבדל בין דבריהן המטלטלים של משפחות הנופלים והחטופים לבין תפקידו של עיתונאי בזמן מלחמה. פלג מתנגד ותיק לממשלת נתניהו. הוא לא התחיל ב־7 באוקטובר, אך האירועים מוסיפים לו טיעונים.
ההופעות הטלוויזיוניות שלו קולניות, חדות ומבהילות. הוא מוסיף לדבריו תימוכין. לעתים הוא מגיע עם מסמך ששר מיותר העביר לפקידה בכירה. לפעמים מופיע כשבפיו טענה על שברי דברים שנאמרו בשיחת זום של יו"ר ועדה בישיבה חשובה. ויש פעמים שהוא רק מהדהד כתבה של גידי ויץ שקרא ב"הארץ", ומכריז: “בדקתי ומצאתי שהכתבה נכונה, ואף חמור מכך". כלומר, הוא מתפקד כאמפליפייר.
החשיפות של פלג אולי חשובות, ככל שהן נכונות (הפרסום שלו על שמחה רוטמן יידון בתביעת לשון הרע), השאלה היא הפריימינג והטיימינג. פלג הוא כתב בכיר בערוץ מוביל. שנות המשפט של נתניהו היו גם שנות השיא שלו בפרשנות משפטית. ההיילייט היה דיבוב של שני דוברים תוך שהוא מאמץ אינטונציה ייחודית לכל מצוטט, כשהוא מקפיד לדבב גם סימני פיסוק. אך מאז הוא פיתח פרסונה פובליציסטית רדיופונית וטלוויזיונית.
הוא ציני וחד. דעותיו נעות בין התנגדות נזעמת לנתניהו לבין תמיכה נלהבת במכבי חיפה. לעתים נדמה שבשבילו גם הפוליטיקה היא קבוצת כדורגל. שאיפתו המוצהרת היא לגרום לממשלה להפסיד, ושראש ממשלה אחר ייבחר. בימים שבשגרה זה עוד יכול להיות סוג של שעשוע. לא עכשיו.
ההצהרות שלו, בעת הזאת, לא הוגנות. המסקנות שלו אינן ישימות. הוא מקדיש את זמנו לתיאור ממשלת הקטסטרופה. אך כמו בכביש, גם בעיתונות - אל תהיה רק צודק, תהיה גם חכם.
זו שאלה של מינון ותזמון. פלג נמצא בערוץ הנצפה ביותר, בתוכנית מרכזית. אחרי שעות רבות של ביקורת עניינית ותוקפנית כלפי הממשלה (רובה בצדק) הוא מגיע כדי לבצע וידוא הריגה. הוא אורז את הביקורת בקטלניות שאינה מותירה מקום לנשום.
המשבר המנהיגותי ברור וידוע, אך ישראל נמצאת בזמן מלחמה, ופלג עדיין בזמן מחאה. הוא לא מסונכרן. את סילוקו של נתניהו מהשלטון יבטיח הציבור בעתיד הקרוב ביותר.
קריאות הבוז של פלג בזמן שהשחקן הראשי עומד על הבמה, בתפקיד הגורלי של חייו וחיינו הן מיותרות, על סף המפריעות. הרי אין דרך בעולם שנתניהו יוחלף כרגע.
ישראל מתאבלת וקוברת את מתיה מדי יום. העם הולך עם חור שחור בלב שלא יתאחה גם חודשים אחרי. ניצולים מעידים על התופת, אודים מוצלים מאש. שיברון הלב והאימה של משפחות החטופים אינם ניתנים לתיאור.
זעקותיו על “ביבי המסוכן" צורמות. אין דרך להזיז את נתניהו מכיסאו, גם אם רובנו היינו רוצים בכך. לא תהיה תזוזה פוליטית עד שוך הקרבות, לכן ראוי שפלג יתאפק, יתאזר בסבלנות.
אפילו החברה שבה הוא מועסק משקיעה מאמצים בפרויקטים פסאודו־לאומיים כמו הסברה לטובת המדינה ועידוד תליית דגלי כחול־לבן. אלה לא יוזמות עיתונאיות, אלא ישראליות. לא ייגרע דבר מהעולם, אם גם פלג יהיה קצת יותר לאומי, וקצת פחות לעומתי. דווקא עכשיו, לפחות עכשיו.