איחוד האמירויות הערביות – אחת הנסיכויות העשירות וממעצמות הנפט המובילות במזרח התיכון – נודעת באהדתה לפלסטינים חרף הנתק עם הנהגת הרשות הפלסטינית, התיעוב כלפי תנועת חמאס ומורכבות הסכסוך הישראלי־פלסטיני. בהיותה שותפתה הבכירה של ישראל בהסכמי אברהם, לצד בחריין, היא גם הראשונה ממדינות ערב שפרסמה את אחד הגינויים החריפים ביותר כלפי ארגון הטרור ועוד בסמוך למתקפת הטרור הרצחנית שלו ב־7 באוקטובר.
"הסכמי אברהם הם עתידנו": איתות מעודד מאיחוד האמירויות?
הסכמי אברהם בסכנה? ההחלטה של בחריין נגד השגריר הישראלי
עם זאת, התבוננות מקרוב מראה כי לצד גינוי פלישתו של חמאס לשטח מדינת ישראל והבעת זעזוע מחטיפת אזרחים ישראלים ולקיחתם בשבי, ממשלת אבו דאבי נוקטת גישה אמביוולנטית תוך שהיא "רוקדת על כל החתונות". מבחינתה קיימת הבחנה חדה וברורה בין הציבור הפלסטיני לבין תנועת הטרור, כמו גם בין האסלאם המתון למחנה האסלאם הרדיקלי. בהתייחס לכך שאל־קאעידה, דאע"ש וחמאס – צאצאיה השונים של תנועת האחים המוסלמים – נחשבים בעיניה לאיום ביטחוני ממשי ליציבותו של המזרח התיכון, המתקפה על ישראל מתוארת על ידיה כ"הסלמה ביטחונית חמורה ומסוכנת, העלולה להוביל למלחמה אזורית".
מנגד, בעוד שרת החוץ האמירותית הזהירה מפני החרפת העימות נוכח התקרבות ל"נקודת רתיחה" והגברת הסיכון שגורמים קיצוניים ובהם חיזבאללה ומיליציות שיעיות מעיראק ינצלו לטובתם את המומנטום והכאוס הביטחוני שנוצר, היא קראה לפעול ללא פשרות להשגת הפסקת אש הומניטרית. יתרה מכך, שגרירת האמירויות באו"ם אף הצהירה כי אי־הכרה בשאיפתו הלגיטימית של העם הפלסטיני להקים מדינה עצמאית "מתדלקת את מעגל האלימות והשנאה בין הצדדים".
לא בכדי על רקע התעצמות המלחמה בחמאס, הורה נשיא האיחוד השייח' מחמד בן זאיד על העברת סיוע הומניטרי וציוד רפואי בשווי של 20 מיליון דולר לרצועת עזה, לרבות הקמת בית חולים שדה שם. בראייה אסטרטגית כוללת, כבר עתה ברור כי מדובר במשבר גיאופוליטי, צבאי וביטחוני מהחמורים והנפיצים ביותר במזרח התיכון, שהשלכותיו עלולות לפגוע בין השאר בהסכמי אברהם כמו גם בנכסים ובאינטרסים אמירותיים. משבר טעון ומורכב המהווה עבור האמירותים חלון הזדמנות היסטורי לחיזוק מעמדם הגיאופוליטי, עמדתם והשפעתם הדומיננטית על מערך הבריתות, לצד מאבקי הכוח האזוריים והגלובליים.
בנקודת הרתיחה
איחוד האמירויות – הראשונה מקרב נסיכויות הנפט במפרץ הפרסי שחתמה אי־פעם הסכם נורמליזציה עם ישראל (ספטמבר 2020) – נחשבת לגורם מפתח בהסכמי אברהם. על רקע זה, ונוכח הידוק קשריה הכלכליים־ביטחוניים־טכנולוגיים עם ישראל, הבאים לידי ביטוי בגידול ניכר שחל בהיקף הסחר ביניהן, שהגיע ל־2.56 מיליארד דולר ב־2022 (לעומת 1.22 מיליארד ב־2021), נותקו יחסיה עם הזירה הפלסטינית.
גישושים שנעשו לאחרונה בין הצדדים, בין היתר נוכח מצבה האסטרטגי המוחלש של הנהגת הרשות ביהודה ושומרון לעומת התחזקותו של חמאס, מנגד, ברצועת עזה ובכלל (בין השאר בעקבות הסיוע מצד קטאר, הנאמד במאות מיליוני דולרים מדי חודש), אינם מותירים עוד כל ספק: הסלמת הסכסוך הישראלי־פלסטיני והתעצמות המלחמה בחמאס הן נקודת רתיחה קריטית במזרח התיכון לא רק מבחינה צבאית.
מדובר במשבר גיאופוליטי־ביטחוני מסוכן ביותר, הנושא השלכות רבות ומורכבות, אשר מאתגר את תהליכי הפיוס ונרמול היחסים בין ישראל ומדינות ערב (דוגמת ירדן שמגנה בחריפות את ישראל). הוא גם חושף את שלל האתגרים הפנימיים שלהן נוכח השנאות המושרשות בקרבן כלפיה, ומדגיש את הביקורת הרבה המופנית מצד הציבור הרחב בעולם המוסלמי, הערבי והפלסטיני בעיקר כלפי עמדתן ומהלכיהן של איחוד האמירויות ובחריין.
כמו כן, מדובר בחלון הזדמנות החושף את סדרי העדיפויות ה"אמיתיים" של ממשלת אבו דאבי - הן כלפי העולם המוסלמי־ערבי בדגש על הפלסטינים והן כלפי העולם המערבי בדגש על ישראל. בעבורה, זוהי הזדמנות לבסס את כוחה והשפעתה הדומיננטית במזרח התיכון ולהביא לידי ביטוי את יכולותיה האופרטיביות להתנהל בין שלל וקטורים, בריתות ומהלכים אזוריים וגלובליים שבהם מעורבים שחקנים יריבים בעלי עמדות ואינטרסים מנוגדים.
כל זאת, לדוגמה, תוך תמרון בין סולידריות עם הציבור הפלסטיני בדגש על האוכלוסייה ברצועת עזה, לצד קידום האינטרסים של הנהגת הרשות הפלסטינית לעומת אלה של חמאס, לבין מימוש הברית הביטחונית ומחויבויותיה כלפי ישראל, תוך המשך שיתוף הפעולה הפורה שלה איתה בתחומים שונים. לא בכדי הכריז תאני בן אחמד, שר המסחר האמירותי, כי "הנסיכות אינה מערבת כלכלה, מסחר ופוליטיקה". לדידו, קשרי המסחר והעסקים עם ישראל נמשכים כרגיל.
מנוף לחץ כפול?
התבוננות מקרוב על הצהרתם המשותפת של מנהיגי תשע מדינות ערב בתחילת השבוע, המגנה הרג אזרחים חפים מפשע בעזה תוך הפרה של החוק הבינלאומי, חושפת מגמה שונה מזו שהורגלנו אליה עד כה. אף שמנהיגי האמירויות ובחריין הם היחידים שגינו בחריפות ובאופן פומבי את תנועת חמאס, בעוד מנהיגי שאר נסיכויות המפרץ ובראשן בית המלוכה הסעודי שמו דגש על גינוי המתקפה הישראלית בעזה - הטון, הסגנון והרטוריקה הלוחמנית שאותם נקטו כולם, היו מרוככים יחסית לשנים עברו.
כבר עתה ברור כי ההתקרבות לישראל ולממשלות המערב מהווה מבחינת המדינות הללו שיקול מכריע הנושא פרי. שכן, נטייתן לגוון את קשרי המסחר שלהן תוך הגברת הצמיחה הכלכלית והפחתת תלותן בנפט וגז, משפיעה על עמדתן ומהלכיהן המדיניים־צבאיים ומחזקת את האינטרס שלהן לפעול דווקא כעת לשמירת היציבות הביטחונית.
יתרה מזאת, כשברקע מחריף האיום הביטחוני מצד החות'ים – השלוחים (Proxies) של איראן שמעורבים ישירות בלחימה בישראל ועלולים להמשיך לפגוע גם במפרציות בדגש על איחוד האמירויות (כפי שאירע שם בינואר 2022) - מדובר ב"ריאל פוליטיק" ובמהלכים שנועדו לבלום את השפעתה ההרסנית של טהרן – ולא רק משום שזו מסייעת כלכלית־פיננסית ותומכת צבאית וביטחונית בחמאס.
הידוק קשרי איראן עם איחוד האמירויות, שנחשבת לשותפת הסחר השנייה שלה (אחרי סין) ושהיקף הסחר ביניהן הגיע ל־24 מיליארד דולר בין השנים 2021־2022 (כפי שפורסם ב"פייננשל טיימס") מהווה מנוף לחצים כלכלי־מדיני פוטנציאלי עליה. בתוך כך גוברת התהייה אם, ועד כמה אם בכלל, תצליח הנסיכות האמירותית להפעיל אותו. כל זאת, לצד קשריה עם מצרים ומאמציה של זו וכן של קטאר בסוגיית השבת החטופים הישראלים, בנוסף לחיזוק שיתופי הפעולה בינה ובין מדינות ה־GCC וה־EU, שנועדו בין היתר לבלום את הרחבת ממדי העימות והסלמתו.
מתרחקת מרוסיה
בראייה מערכתית כוללת כבר עתה מסתמן כי עמדתה הפרו־ישראלית של איחוד האמירויות, לצד הידוק קשריה עם ארה"ב ומדינות ה־EU, מובילה להתרחקותה מרוסיה. מהלך פרגמטי ומחושב זה, שמאותת על רצינות כוונותיה להרחיב את מטריית ההגנה האמריקאית, מסייע מנגד בהגבלת הנגישות הרוסית לשבבים, רכיבים אלקטרוניים וטכנולוגיות מתקדמות שמספקת אבו דאבי למוסקבה ושאמורים לשמש לה במאבקה נגד אוקראינה. כל זאת, במסגרת סחר בילטרלי ער המתקיים ביניהן (שהגיע ל־9 מיליארד דולר ב־2022) וכן, על רקע הידוק יחסי מוסקבה־טהרן והמתיחות הגוברת במשולש היחסים ביניהן.
יתרה מכך, התבוננות מקרוב מראה כי המלחמה בחמאס מזניקה את הנסיכות האמירותית לעמדת השפעה קריטית במוקד העימות הצבאי לצד מצרים וסעודיה, בעלות בריתה המרכזיות. מבחינתה, מדובר בחלון זמן היסטורי שמאפשר לה למנף את עוצמתה המדינית־כלכלית־אנרגטית בהיותה שחקנית מפתח במחנה הסוני המתון ובהסכמי אברהם, כאמור, וכן, כאחת מיצרניות ויצואניות הנפט המובילות בעולם והכלכלה הרביעית בגודלה במזרח התיכון (תמ"ג של 507.5 מיליארד דולר ב־2022 וצפי לצמיחה של 4% ב־2024 לפי נתוני קרן המטבע הבינלאומית).
לאור כל זאת ובמיוחד נוכח היותה "לשון מאזניים" בין העולם המוסלמי־ערבי ובין העולם המערבי, אין ספק כי מדובר במבחן עוצמה, אחריות ומנהיגות אמירותית. מבחן המשקף את נכונותה "האמיתית" להיאבק למען כינון שלום ויציבות אזורית, לצד דבקותה במימוש הסכמי אברהם, שכבר עתה משפיעים על המרחב הביטחוני ועל מאזן הכוחות האזורי, כמו גם על מפת היחסים והאינטרסים במזרח התיכון, ובכלל בזירה הבינלאומית.
הכותבת היא מומחית לגיאופוליטיקה, למשברים בינלאומיים ולטרור עולמי