הטור הזה אינו על דניאל פרץ, הכדורגלן שחתם השבוע בקבוצת באיירן מינכן הגרמנית, אבל מעניין שההצלחה שלו מאירה באור מביך את מי שמנסה לתפוס עליו טרמפ. למשל, נועה קירל וסיבוב היח"צ שלה. הפסטיבל הנוכחי סביבו הוא קרנבל פרובינציאלי שאנחנו חוזרים עליו פעם בכמה שנים, בעקבות טאלנטים שכובשים את העולם, בפעם האחרונה זו הייתה גל גדות. 

במשחק של באיירן מינכן: דניאל פרץ ונועה קירל מאוהבים ביציע 
סערת הזוגיות של נועה קירל ודניאל פרץ: אייל ברקוביץ' מבקר ואיציק זוהר חושף את האמת

ישראלים שמצליחים בחו"ל לא עושים זאת בזכות ישראליותם, אלא בזכות עצמם. שום דבר בקריירה של גדות אינו קשור לעיר פתח תקווה או לראש העין, שם נולדה גדלה והתחנכה בילדותה. 

שר הספורט מיקי זוהר כתב השבוע ברכות למארו טפרי על מדליית הכסף באליפות העולם במרתון, והוסיף: “אנחנו ממשיכים לכבוש את צמרת הספורט העולמי ושמים את ישראל על המפה!". “אנחנו". כאילו ללא השר זוהר לא היה לטפרי סיכוי להגיע להישג המרתוני המדהים של 02:09:12. זה שת"פ של טפרי וזוהר. זוהר וטפרי. אנחנו לא מציינים את הצלחותיהם אלא נדחפים, לוחצים, מנכסים את כישרונם ומכניסים את עצמנו לתמונה. ללא פאסון וללא בושה.  

כתבת חדשות 12 “התלוותה" לאימון הראשון של פרץ וסיקרה אותו בחדשות השבת. המילה “התלוותה" קצת גדולה על הכתבה שהיא הכינה. היא שוחחה איתו בערך דקה כשהיה באוטו, יחד עם עיתונאים אחרים, וערכה משאל רחוב עם אוהדי באיירן מינכן על השוער הישראלי. היא שאלה אותם אם חשוב שהוא יידע גרמנית. התשובה הייתה “כן". היא ביררה עם כתב מקומי אם הוא יודע על הזוגיות שלו. התשובה הייתה חיובית. מסמך עיתונאי מרתק.

ההישג של דניאל פרץ הוא פנומנלי. כישרונו, יכולותיו והישגיו שייכים רק לו. כל מה שנשאר לנו, לעומת זאת, הוא רק לחפש רמזים, סמלים, אותות ומופתים שישכנעו אותנו שהכל זה מלמעלה וכולנו מעורבים. בעינינו, לא יכול להיות שסתם ישראלי מצליח על אדמת גרמניה. יש לנו רצון להוסיף לאירוע נופך משלנו, עם משמעויות קוסמיות. 

פרץ נושא את המספר 18 על חולצתו, בגימטריה זה ח"י. אנחנו הרי לא יכולים בלי הגימטריה הזאת, כאילו יש לה משמעות. גם אם היה מקבל את המספר 7,  9 או 12 היו מוצאים רמזים היסטוריים להיתלות בהם. לכל מספר יש פרשנות ישראלית־יהודית שמקשרת אותו אלינו, ואותנו אל שורשינו. 

ב־1983 עפרה חזה שרה את השיר “חי" באירוויזיון שנערך בגרמניה (גם במינכן), והגיעה איתו למקום השני. המספר 18 של פרץ וה"חי" של חזה, חייבים לספר משהו למישהו מתישהו. האדם הרציונלי חושב שזה מקרי. הישראלי מאמין שזה סמלי. באירוויזיון האחרון קירל לא קיבלה מגרמניה ולו נקודה. והנה היא חוזרת לשם מהדלת האחורית. מה זה אחורית, מהבגאז' כמעט. 

קירל הרי לא הייתה יכולה שלא לטוס עם פרץ למינכן לרגע הנחיתה ולאירוע ההחתמה. זה חלק ממערכת ההפעלה שלה. להיות תמיד בפוקוס. למה שהוא יהיה שם לבד ברגע הגדול? הוא נוסק והיא אחריו. שערי עיתוני גרמניה התמלאו בתמונות של הזוג המאוהב. אם הם באמת זוג. ואם אכן מאוהב.

אצל קירל אף פעם אי אפשר לדעת מה אמת ומה רוברטו. לבני זוגה הקודמים נמצאו תחליפים במהירות: מרגי היה נכון לשעתו. מהדוגמן תומר הכהן היא הצליחה להוציא בוק מרשים עד שנגמר לה. הדוגמן הצעיר התראיין אחרי הפרידה ונראה המום, כאוב ומצולק מהזוגיות שעד לפני רגע חבק. היא כמו רכבת הרים שמטיסה אותם גבוה עד להיי, וממשיכה הלאה כשמרגישה שדי. החופשות הרומנטיות שלה מלוות באחד הסוכנים או בחלק מההורים. לא רק המוזיקה שלה, גם החיים עצמם נראים זיוף מקושקש שארוז לשתי דקות ו־20 שניות עם הפקה שהיא הצגה. 

בתמונות משדה התעופה לצדו של פרץ נראית קירל עם כובע שחור, חולצת בטן, מכנסי דגמ"ח וקרדיגן תלוי על מותניה. היא עוטה על פניה מצב רוח קרבי, כאילו שעל גבה חוזה ההעברה. היא סוחבת טרולי שחור גדול. מה היא כבר ארזה לאירוע שאינו שלה? הוא צועד ומחייך, והיא נראית מוטרדת, כמי שאמורה לסגור פרטים אחרונים בעסקת ההחתמה. 

הגברים בחייה נראים מהצד כמו מניות בבורסה. קונה, ויוצאת בזמן. עשתה שורט על מרגי, מימשה את תומר הכהן. ועכשיו היא אול אין על דניאל.