הרומן של ג'יין אוסטן נכתב לפני למעלה מ־200 שנה. בקרוב נציין 50 שנה למלחמת יום הכיפורים, ושוב מנשבות רוחות מלחמה באזורנו - וראוי לדון במלחמות הללו כתופעות של "גאווה ודעה קדומה". אל"ם (במיל') צבי נטע היה קצין מודיעין צעיר בפיקוד דרום במלחמת יום הכיפורים. ספרו "סימנים מעידים", שיצא לאור לפני כשנה, מאפשר לנו לבחון שוב מה למדנו ומה לא למדנו ממנה. ואין ספק: לא הצלחנו ללמוד להטיל ספק, לא להיות יהירים, מתנשאים ונעולים ב"קונצפציה".
נטע מתאר כי בחודשים שקדמו למלחמה נערמו מאות ידיעות ו"סימנים מעידים" למלחמה בכל זרועות המודיעין שלנו, אבל ראש אמ"ן, עוזריו והקמ"נים בפיקודים ובזרועות (למעט חיל הים) היו ברובם לכודים ב"קונצפציה" שקבעה כי לא תהיה מלחמה, שזה רק תרגיל. נטע מוקיע בעיקר את ראש אמ"ן, אלוף אלי זעירא ועוזריו, ואת קצין המודיעין של פיקוד הדרום דוד גדליה. הם אלו שהתעלמו מהדיווחים מהשטח, וגם מאזהרות מפורשות שניסחו קציני מודיעין זוטרים, ובראשם סגן בנימין סימן טוב, מפיקוד הדרום. מפקדו, סא"ל דוד גדליה, אפילו איים להשליכו לכלא אם ימשיך להתעקש שתהיה מלחמה.
מפקדי חיל האוויר התעלמו אף הם מהנתונים הגולמיים שהועברו אליהם ממודיעין פיקוד דרום, כי בעיניהם רק דיווחים ממודיעין חיל האוויר ראויים להתייחסות. כשתצפיתנים במוצבי התעלה ראו טילי נ"מ רוסיים חדישים בקו המים כמעט – חיל האוויר התעלם כי "אצלנו לא מכירים נתונים כאלו". אפילו כשטייס בחיל האוויר שהיה בחופשה בדרום סיני ראה זוג מטוסי סוחוי7 מצריים בגיחת צילום ודיווח לקציני המודיעין במקום – חיל האוויר התעלם: "זה לא היה אצלנו במכ"מ, אז זה לא קרה".
גאווה, יהירות, התנשאות, זלזול בעובדות שלא התאימו לתיאוריה של מפקדי המודיעין וחיל האוויר. "זה רק תרגיל", אמר זעירא גם ביום הכיפורים עצמו.
תא"ל (במיל') עיבל גלעדי היה ראש חטיבת התכנון האסטרטגי של צה"ל ואחראי על הצגת תרחישי הייחוס לקבינט. בידיו הפקיד אריאל שרון ב־2005 את תכנון ההתנתקות. בתרחישי הייחוס שלו לא הופיעה האפשרות שעקירת היישובים ונסיגת צה"ל תהפוך את רצועת עזה לבסיס טרור ענק בשליטת חמאס, שממנו ניתן יהיה לירות רקטות לכל חלקי הארץ. את זה גלעדי לא ראה. לא הזהיר, לא הזעיק. הוא היה שבוי בקונצפציה שלפיה "הנסיגה תשפר את מצבה הביטחוני של ישראל". עכשיו הוא חכם דיו (מוסף "הארץ", 4 באוגוסט) כדי להזהיר מפני אפשרות שאיראן תורה לחמאס ולחיזבאללה לפתוח במלחמה, כי טהרן מעריכה שישראל נחלשה מאוד.
בעיני האיראנים, ישראל חלשה לא בגלל השינוי הצפוי בהרכב הוועדה לבחירת שופטים, אלא בגלל החלטתם של טייסי מילואים, אנשי מודיעין ומ"מ לא לשרת יותר בצה"ל. הסרבנות שלהם מקרבת מאוד את סכנת המלחמה. גלעדי קובע שסכנת המלחמה גדולה מאוד עכשיו - אבל טוען שלא הטייסים או אנשי המודיעין שנטשו משמרתם אשמים, אלא נתניהו ו"ההפיכה השלטונית" - והוא מאשים אותו בהימור על גורלה של ישראל.
נתניהו טעה. כשהחליט לתמוך במהלכי הרפורמה המשפטית, הוא לא העלה בדעתו כי מיטב קצינים ממיטב לוחמינו יהיו מוכנים להפקיר את ביטחון ישראל. מתוך היכרות עם מקצתם, גם אני לא האמנתי שיפקירו את הגנת המולדת בעת מלחמה. טעינו. הסרבנים נעולים לחלוטין - ושום דבר לא ישכנע אותם אחרת - שישראל עומדת להפוך לדיקטטורה. והם, ביהירות שאין לה גבול, בטוחים שבכוחם לאלץ את המדינה לפעול כדרישתם - מתוך ביטחון שהם צודקים יותר מכל האחרים, הבורים והנחותים אינטלקטואלית ומוסרית.
הם משוכנעים שיכניעו את נתניהו לפני שהאיראנים ינצחו אותנו, ולכן הם מכריזים שלא ישרתו. כשהם בטוחים שבלעדיהם ישראל נחלשת עד כדי סכנת תבוסה במלחמה, תבוסה שהם לא ימנעו, כי מצדם אין טעם בקיומה של ישראל ומיליוני אזרחיה אם לטעמם היא כבר לא דמוקרטיה. מצדם שתושמד המדינה. איראן תתקוף כשתעריך שאין לישראל די טייסים להגן על שמי המדינה, אבל העיקר שבעיתון יהיה כתוב שנתניהו אשם. הרי האחראי על התרחישים הזהיר מראש.
ועדת אגרנט לחקירת מחדל יום הכיפורים המליצה על פיתוח מערכות בקרה ו"איפכא מסתברא". גופים שמנתחים באופן ביקורתי את הנחות היסוד של המודיעין ואת המשמעויות שהוא גוזר מממצאי האיסוף. גוף שמציג תזה הפוכה לקונצנזוס. אלא שהלקח הזה לא הופנם. הנחת היסוד של הסרבנים היום היא כזו: נתניהו מתכוון להפוך את ישראל לדיקטטורה, ויש לעצור אותו בכל מחיר. האם מינו לעצמם צוות "איפכא מסתברא", או שביהירותם ומתוך דבקות בהנחות היסוד שלהם הם אפילו אינם מעלים על דעתם שהם טועים או שהמסקנות והצעדים שהם נוקטים אינם נגזרות הכרחיות מהנחות היסוד והעובדות בשטח? הבה ננסה להעמיד לרשותם מערכת בקרה כזאת:
בהנחה שאי אפשר לשכנע את מנהיגי המחאה ואת המושכים בחוטיהם מאחורי הקלעים והמממנים אותם שנתניהו אינו מתכוון להפוך את ישראל לדיקטטורה, "מערכת הבקרה" מוכנה לקבל, לצורך הדיון, את הנחת היסוד הזאת. אבל היא כופרת בהכרח להשתמש ב"נשק יום הדין" של סרבנות כבר בשלב "עילת הסבירות", או האיום לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים.
מתנגדי הרפורמה אומנם רואים בהם איתותי אזהרה, אך גם הם יודעים כי אינם סימן מובהק לדיקטטורה. אף שהם בטוחים שהם מייצגים את רוב העם. ולפיכך צפוי כי בבחירות הבאות ינצחו, והממשלה שיקימו תבטל את כל חוקי "ההפיכה השלטונית" - הם אינם מוכנים להמתין שהדמוקרטיה בישראל תאמר את דברה.
התירוץ שלהם: נתניהו הדיקטטור עלול לבטל את הבחירות, ולפיכך רוב העם לא יוכל לנצח. אבל גם אם זה יקרה, אז ביום שבאמת תושעה הדמוקרטיה יוכלו אלפי אנשי המילואים לסרב להתייצב/ לבטל התנדבות/לערוק. אז למה להביא עלינו מלחמה כבר עכשיו? רק בגלל עילת הסבירות שבכלל נידונה כעת בבג"ץ?
מלחמת יום הכיפורים הייתה עשויה להימנע אם מערכי המודיעין שלנו לא היו שבויים בקונצפציה, בטוחים בצדקתם, בזים לכל מי שמציע אחרת - ויהירותם מרקיעה שחקים. 2,656 חיילי צה"ל נהרגו, 7,500 נפצעו ו־300 נפלו בשבי בגלל העיוורון, הקונצפציה והיהירות.
היו בקרבנו כאלו שלא יכלו להאמין כי כל מנהיגינו לקו בעיוורון ולא ראו את המלחמה הקרבה. אחת מתיאוריות הקונספירציה שהתרוצצו כאן לאחר המלחמה הייתה כי שר הביטחון משה דיין לא רק שהבין שהמלחמה עומדת לפרוץ – הוא אפילו היה מעוניין בכך.
הוא היה בטוח שישראל לא תתקשה לבלום את צבאות האויב, אבל רצה במלחמה מוגבלת כדי להפשיר את הקיפאון המדיני, והאמין שבעקבות המלחמה יהיו שיחות והסכמי שלום. כאשר ראה את ממדי האסון ואת כישלונה של מתקפת הנגד, הוא נתקף בחרדה איומה - גם כי ידע שיכול היה למנוע את המלחמה. אז הוא דיבר על "חורבן בית שלישי". אינני יודע אם התיאוריה נכונה, אבל מכל מנהיגינו הוא היה המקיאווליסט המובהק. הוא בלי ספק היה מסוגל למהלך כזה.
האם סביר כי יש גם בין מנהיגי המחאה היום כאלו שלא רק מוכנים להסתכן בכך שהסרבנות תביא עלינו מלחמה קשה – הם אפילו מעוניינים בכך? סבירות נמוכה.