בפרשתנו מתוארת הגעתנו למימוש מטרת יציאת מצרים - קבלת התורה והפיכתנו לעם. התורה אמורה להוציא מתוכנו את הבהמיות, להפחית מערכה של החומריות שבה היינו לכודים במשך מאות שנות עבדות וללמד את ערכה של הרוחניות ולהידבק בה. המדרג הראשון שעליו מדריכה התורה את העולים במעלותיה, הוא שהמנהיגים והדיינים של העם יהיו שונאי בצע. כאמור: "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל שונאי בצע". כלומר רק שונאי ממון ושוחד יוכלו להנהיג את העם ולשמש כשרי אלפים ומאות.

במזרח אירופה היו פועלים בעבר רבנים שנוסעים לפרנסתם מעיירה לעיירה ונושאים דרשה בפני קהל שהיה גומל להם בתשלום. רב כזה - שנקרא גם מגיד - הגיע לאחת העיירות ונשא דרשה בפני ציבור גדול. כאשר בדק אחר כך את תכולת הקופה שלו, התאכזב לראות סכום דל למדי. נראה כי אנשי המקום לא התברכו בממון או שאינם נדבנים, חשב לתומו ופנה ללכת אל רב העיירה.

להפתעתו הבחין בתור ארוך בפתח דלתו של הרב, כשהבאים מעלים לו "פדיונות" (תרומות) בסכומים גבוהים. הביט המגיד בסכומי הכסף הנערמים על שולחנו של הרב ופנה אליו: כיצד זה שהקהל שבפניו נשאתי דרשה ארוכה לא העניק לי מכספו בנדיבות, ואילו אתה, כבוד הרב, שכלל לא נאמת, הציבור משאיר לך סכומים גבוהים כל כך?

חייך רב העיירה וענה: אני שונא כסף. כאשר אני משפיע על אנשים, גם הם נהפכים להיות שונאי כסף, ולכן הם ממהרים להיפטר ממנו. ואילו אתה, אהבת הכסף הטבועה בך משפיעה על שומעי לקחך, ואף הם מתחילים לאהוב כסף. ומדוע שיוציאו את הכסף מכיסם?

# # #

לאחר שמשתחררים מהשעבוד לחומרנות, אפשר לגשת לקבלת התורה. חז"ל תיקנו את ברכות התורה: בתחילה אומרים "ברוך אתה ה'... אשר ציוונו לעסוק בדברי תורה... והערב נא את דברי תורתך". כלומר, שיהיו דברי התורה ערבים לאוזנינו. ורק ואחר כך מסיימים: "ברוך אתה ה' אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו... ברוך אתה ה' נותן התורה". האם לא ראוי להודות בתחילה על עצם קבלת התורה ורק אחר כך להתייחס למתיקות התורה ולעצם העיסוק בה? 

מסביר המגיד מדובנה: משל על צעיר פשוט שהמלך ציווה שבתו תינשא לו. הצעיר חשש שהכלה בעלת מום, אך את דבר המלך יש לקיים, והנישואים נחגגו בשמחה רבה. בעת החתונה לא ידע הצעיר מה טומן לו העתיד, אבל כעבור שנה, בראותו שהכלה מושלמת, ביקש לחגוג שוב משתה נישואים באומרו שעכשיו הוא שמח בראותו מה קיבל.

כך, קודם שאדם לומד תורה, הוא אינו יודע כלל על מה להודות. אבל אחרי שמתקיים בו "לעסוק בדברי תורה... והערב נא", ורואים כמה מרוממת היא התורה וכמה מתוקים דבריה. עכשיו אפשר להודות על מתנת התורה ולומר "אשר בחר בנו... ונתן לנו את תורתו". עכשיו אפשר לומר תודה על קבלת התורה.