יחד עם דיני הקרבנות בפרשתנו מפורטים גם סוגי הבגדים שעל הכהן ללבוש בעבודת המקדש. מובא בגמרא (זבחים פח): "אמר רבי ענני בר ששון למה נסמכה פרשת הקרבנות לפרשת בגדי כהונה? לומר לך מה הקרבנות מכפרים אף בגדי כהונה מכפרים. כתונת מכפרת על שפיכות דמים... מכנסים מכפרים על גילוי עריות... מצנפת מכפרת על גסי הרוח..." וכו'. מה הפירוש שבגדי הכהן מכפרים? שמעתי על כך הסבר מידידי הרב חיים דויטש זצ"ל מרבני בני ברק.
אדם שרצח בשגגה דינו לנוס לאחת מערי המקלט ושם הוא שוהה עד מות הכהן הגדול. אומרת המשנה (מס' מכות יא.) שאמו של הכהן הגדול מבקשת מאותם רוצחים בשגגה שיתפללו על בנה הכהן הגדול שלא ימות, ולשם כך אף הייתה מספקת להם מחיה וכסות. ושואלת הגמרא שאם הרוצחים בשגגה צריכים להתפלל שהכהן לא ימות, סימן שאם הם לא יתפללו - הוא עלול אכן למות! וזאת למה? האם בגלל שאותו רוצח בשגגה חטא על הכהן למות? במה חטא הכהן? ומתרצת הגמרא שהיה על הכהן לבקש רחמים על דורו שלא יקרו דברים כאלה ולא ביקש. ומביאים שם חז"ל דוגמה ממעשה שארע שאריה טרף אדם במרחק שלשה פרסאות (כ-12 ק"מ) ממקום מושבו של רבי יהושוע בן לוי, ובגלל שלא הועילה זכותו להציל את אותו אדם לא התגלה אליו אליהו הנביא במשך שלושה ימים (למרות שכרגיל היה מתראה אתו מדי לילה).
הכהן הגדול הוא הסמכות הרוחנית העליונה ויש בכוחו להשפיע על כל העם שלא יגיעו לידי עברה, ולכן אם עם ישראל חוטא יש תביעה כלפי הכהן שאינו מתפלל מספיק על דורו. לכן, לרוצח בשגגה יש טענה מוצדקת כלפי הכהן שאם הוא היה מתפלל כדבעי לא היה נגרם כזה אירוע. לכן על הכהן להיענש, ואמו של הכהן הייתה מביאה מחיה וכסות לרוצחים בשגגה כדי שיתפללו על בנה שלא ימות.
אם מצבו של העם ירוד ישנה אם כן תביעה על הכהן הגדול. וכיצד הוא היה מתגונן? לכן נתנו לו שמונה בגדים שילבש אותם. כדי שיגנו עליו מפני העוונות של העם. כל בגד מכפר על עוון מסוים.
כיצד הבגדים מכפרים? אין הכוונה שעצם הבגד מכפר, אלא שכל בגד מרמז לכפרת כל עוון השייך לכפרת אותו בגד. לכן, ברגע שהכהן לובשו הוא יודע מה לבקש בתפילתו מהקב"ה על מנת שלא ייכשלו עם ישראל באותו עוון.
כשלובש כתונת הוא מבקש שלא תהיה שפיכות דמים, כשלובש מכנסיים הוא מבקש שלא ייכשלו בעריות וכך בכל בגד. הכפרה עצמה היא להגן על הכהן הגדול בעצמו שלא ימות בגלל עוונות הציבור.
לסיכום: כשם שהקורבנות מכפרים על אדם שחטא בשגגה, כך בגדי כהונה מכפרים על הכהן הגדול ששגג בכך שלא התפלל להגנת בני דורו שלא ייכשלו במעשיהם.