שבע שמות נקראו ליתרו וכל שם מורה על תכונות נפשו. אחד השמות הוא "יתר", ומסביר רש"י שם זה על כי יתר פרשה בתורה: "ואתה תחזה" (מכל העם אנשי חיל... ושמת עליהם שרי אלפים וכו'). 

נשאלת השאלה: אמנם נכון שבגלל אותו אירוע בו מפורטת עצתו של יתרו למשה כיצד לנהל את מערכת המשפט ("ואתה תחזה מכל העם" וכו') התווספה בתורה פרשה, אך למעשה פרשה זו לא מתחילה בפסוק "ואתה תחזה" אלא בארבעה פסוקים קודם לכן: "ויאמר חותן משה אליו, לא טוב הדבר אשר אתה עושה, נבל תבל גם אתה גם העם אשר עמך לא תוכל עשהו לבדך" (שמות יח, יז-יח).

הפרשה פותחת בדברי ביקורת של יתרו בראותו את אלפי בני ישראל משתרכים בתור ארוך לקראת משה על מנת לשטוח את שאלותיהם וכדי שיפסוק במחלוקות שהתגלעו בסכסוכי שכנים, משפחה וכו'. זו דרך שגויה לניהול המערכת, ובדרך זו "נבל תבול" גם משה גם העם, וכך חלילה תתמוטט המערכת כולה.

רואים, אם כן, שהפרשה לא מתחילה בעצתו של יתרו כיצד לפתור את הבעיות, אלא דווקא בביקורת נוקבת ולמה אם כן רש"י מציין את ראשית הפרשה בפסוק "ואתה תחזה..." שהיא העצה שייעץ יתרו למשה שימנה בתי דין בעלי דרגה נמוכה יותר, ורק את הדבר הקשה יעלו לאינסטנציות גבוהות עד משה רבנו.

מבאר הרב יעקב גלינסקי זצ"ל: הבעת ביקורת כשלעצמה אינה נחשבת לדבר חשוב המצדיק שתכתוב אותה לדורות בתורה. התכונה הנדרשת היא היכולת להציע הצעות כיצד לתקן את המעוות ולא רק להצביע על התופעה השלילית, ורק העצה הזו ראויה להיכתב כפרשה בתורה.

נכון שהתוכחה היא מצווה כנאמר "הוכח תוכיח את עמיתיך", וכמו שנפסק ברמב"ם (הלכות דעות פ"ו) "הרואה חברו שחטא מצווה להחזירו למוטב", אך זאת יש לעשות בנחת ולא בכעס. וכתב האלשיך הקדוש שמי שמוכיח בכעס וחימה נושא בעצמו בעונש על תוכחה כזו כי אסור שהתוכחה תהיה פורקן לכעס (משלי יט, יט-כ).

המקור לחיוב להוכיח רק בדרך של כבוד ונחת גם הוא בספר משלי, בפסוק "אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח חכם ויאהבך". ואמרו על כך בתנועת המוסר: בבואך להוכיח חבר טועה אל תפנה אליו בגערה ובכינויי גנאי כגון "לץ אתה", כי אז ישנאך ולא תועיל מאומה בדבריך אלא תגביר שנאה, לכן, בבואך להוכיח אותו תפנה אליו בכבוד ואמור לו כי "חכם אתה", ובדרך זו יאהבך וממילא יכנסו דבריך היוצאים מלב אוהב אל ליבו של חברך.

על פי תובנה זו יש לנהל את כל הוויכוחים או ניסיונות השכנוע הן במישור המשפחתי או החברתי והן בזה הציבורי, כי אז האוויר שאנו נושמים יהיה טהור יותר. במחאות קולניות, הכוללות חלילה גידופים ועלבונות, לא ניתן לשכנע בצדקת הדרך אולם באמירות שקטות והענקת כבוד לזולת או לציבור אותו רוצים לשכנע רב תהיה התועלת וסיכויי השכנוע.

האמת והשלום אהבו.