פרויקט ''שיחות בהר הבית'' מיועד להנגיש לכלל עם ישראל ולעולם כולו את מרכזיות המקום מאז ומקדם, בהיסטוריה, בארכיאולוגיה, בתרבות ובדת. בסדרת שיחות זו, יועלו שיחות שונות עם מִגוָן דמויות בחברה הישראלית, בנושא הר הבית על חלקיו הרבים.
פרק 87: הר הבית בלי עצמאות, עם שוך הסערה
בחג העצמאות תשפ''ב חג חירותנו הלאומי, עם סיום הרמדאן, הגעתי להר הבית מתוך מחשבה שבני דודינו המוסלמים סיימו את חגם בו התפרעו בהר, זרקו אבנים לכל עבר, גם על השוטרים, שברו את המסגדים, ניפצו את השמשות ועוד מיני פורענות ששמורים להם בחגיהם.
להפתעתי הטירוף עדין אחז בהם בהר. היהודים שהתעקשו לעלות ביום חג זה היו במעמד קבלת פנים של צעקות רמות וצווחניות ''אללה הוא אכבר'' משני צדדיהם. למתבונן מהצד היה נדמה שהם שוב עוברים את תהליך הגאולה כפי שהיה ''ביציאתם ממצרים מעבדות לחירות'', בו הים נחצה לשנים ועם ישראל הילך בו כשהמים עמדו כמו נד משני הצדדים. היה זה מאיים ומרגש גם יחד.
מאידך כעבור חמישה ימים חזרתי להר לראות, הקלו המים? כפי שעיניכם יכולות לצפות בסרטון, ההר היה שקט למדי, רגוע. היה אפשר אפילו לשמוע את ציוצי הציפורים הרכות שחזרו אל קיניהן. בדרכי החוצה חשבתי בליבי: מדוע אי אפשר לחיות זה לצד זה בשלום, בהר הבית מקור הקדושה בעולם.
הרי לא באמת מדובר בכיבוש, לא שלנו ולא שלהם. על פי תכנית החלוקה יום אחרי ההכרזה, ירדן הייתה זו שכבשה את מזרח ירושלים ואת הר הבית. ירושלים כולה ובליבה הר הבית הוכרזה כשטח בינלאומי. אז איך זה שהפלסטינים והירדנים טוענים לבעלות בהר? הרי אם הולכים על פי המשפט הבינלאומי מי שכבש את ירושלים ב-1948 זה הירדנים למרות תכנית החלוקה, אז מדוע הם קוראים לנו כובשים? האם זו תעמולה עולמית, יצירת תודעת שקר באנושות.
האם לעבדאללה מלך ירדן יש אינטרסים במזרח התיכון לאחר שנזרק ממקור הקדושה המוסלמית שהיא במכה, הכעבה שבסעודיה, וזאת על חשבון היהודים. מחשבה זו הייתה בלתי נסבלת, שהרי הכובש האמיתי הוא האסלאם בארץ, כמיקרו, ובעולם כמקרו. אז מדוע העולם "הנאור", המערבי, אינו רואה זאת? נותרתי ללא תשובה.