לילי היא ילדה בכיתה ו'. גוני, חברתה הקרובה עוד מהגן, החליטה שהיא לא רוצה להיות חברה שלה יותר. היא מתעלמת ממנה, ואפילו מסיתה חברות אחרות נגדה. לילי עצובה ולא מבינה מה קרה ומדוע חברתה עזבה אותה.
במערכות יחסים עם חברים יש עליות ומורדות. גיל בית הספר היסודי מאופיין במוביליות גבוהה. חברויות נפרמות ומתחברות. לעתים הפרידה מתנהלת באופן חד-צדדי, ואז צד אחד מתמודד עם הפרידה. תהליך הפרידה מלווה ברגשות כמו צער, בדידות, עלבון וכעס. יש מחשבות כמו: "זה לא הוגן, אולי אני לא שווה, למה הוא המשיך הלאה?". לעתים הפרידה מאפשרת להכיר חברים חדשים, ללמוד לעמוד על שלי ולצמוח - להבין שאני שווה בלי קשר לחבריי.
תחושת חוסר שליטה
הורים רבים מושפעים מקשיים חברתיים של ילדיהם. תחושת חוסר שליטה מלווה את העובדה שזירת ההתרחשויות מתקיימת לא ליד ההורים, לרוב במסגרות, וההורה יכול להרגיש חוסר אונים ותסכול, ושאין לו איך לעזור לילדו. המעורבות הרגשית מציפה, וישנם הורים שנוקטים צעדים כמו לדבר עם החברה הטובה שעזבה או עם הוריה, או מערבים את בית הספר.
בית הספר הינו זירה חברתית שבה לומדים הילדים כיצד לנהל קשרים חברתיים. פעמים רבות זה כרוך בכאב ובתסכול. מחקרים מראים שכאשר הילד חווה סיפוק בזירה החברתית הוא יותר פנוי ללימודים, ובאופן כללי - הוא רגוע יותר.
הורים רבים מפעילים על הילד לחץ לפעול מתוך דאגה, וזה עלול לגרום לילד להילחץ מכך שעליו להיות אקטיבי. הצעתי להורים: היו מעורבים ולא מעורבבים. הביעו עניין והראו נוכחות, אולם נסו לא לנהל את הדברים. אם תתנהלו מול הסיטואציה כאילו היא קטסטרופה, זה יעצים את המצב (איני מדברת כמובן על חרם ובדידות). אם חברי המשפחה מביעים ביקורת על מצבו החברתי ומלחיצים אותו, זה יכול לייצר תגובה של הסתגרות ודכדוך. כאשר אנו מרגישים רחמים על ילדינו ומזדהים איתם, נתקשה להביט על הדברים ממרחק ולעזור.
אפשר לשתף את הילדים בחוויות דומות שהיו לנו בגילם, להביע אמון בכך שהדברים יסתדרו, ולהדגיש שזו תקופה קשה אך ביחד ניתן למצוא פתרון. אם הילד לא בעמדת התגוננות, נסו לייצר שיח פתוח על המצב.
עשו ואל תעשו
כדאי לתת לתחושות שם: "זה אכן מאוד עצוב כשחברה טובה מחליטה להתנתק ולא מבינים למה", "זה מאוד מתסכל כשקורים בחיינו דברים שאין לנו עליהם שליטה", "זה מכאיב כשמרגישים דחייה" וכו'.
בגילאים הצעירים (גן ובית הספר היסודי) הילדים זקוקים יותר לתיווך חברתי. ההורים יכולים לסייע בשינוי המפה החברתית. ישנם ילדים שיש להם צורת חשיבה שלילית - הם מפרשים סיטואציות חברתיות כייחוס עצמי, בפרשנות שלילית, וניתן לעזור להם בהיבט הזה.
אפשר להוציא את לוח הקשר, או להביט בוואטסאפ של הכיתה ולמפות עם מי עוד אפשר להתחבר, אילו ילדים באותו "ראש" כמו של הילד שלכם. בררו ביחד אילו ילדים נחמדים ומשתפי פעולה ואילו מרוחקים. מי שסומן כפוטנציאלי - אפשר לברר איך ניתן לפגוש אותו, למשל בבית, בגינה או בקולנוע.
כדאי להיות בקשר עם היועצת והמחנכת, לשתף בסיטואציה, ולראות מי הן חושבות שיכול למלא את המקום החסר של החברה שעזבה, עם מי עוד כדאי להתחבר. המחנכת יכולה להושיב את הילד בכיתה ליד ילד אחר, או לייצר חברויות באמצעות פרויקטים בכיתה.
עם ילדים גדולים יותר מומלץ לשוחח על המצב ולחשוב ביחד מה ניתן לעשות כדי לחזק את הקשרים החברתיים. אפשר לרשום על דף כמה מטרות לשנה הקרובה, ואפשר לשאול במה הילד צריך עזרה מכם.
כדאי שנבין ביחד מה השתבש. האם הילד מפרש לא נכון סיטואציות חברתיות? האם הוא עונה בחוסר אמפתיה? האם הוא מופנם וחרד, או שהסביבה החברתית אינה מתאימה לו ולאופיו? אפשר לחפש חוגים שונים או מסגרות אחרות מחוץ לבית הספר, שבהם הילד יוכל לבוא לידי ביטוי בצורה אחרת, לייצר לעצמו חברויות חדשות ולחזק את עצמו.
אתם, ההורים, נמצאים שם כדי לעזרה, לתווך, לחבק ולהאמין ביכולתו. המסע החברתי הוא ארוך, וזו עוד נקודה בהתפתחות ובגדילה של הילד. לא נוכל למנוע ממנו מכאובים ולסלול לו את הדרך, אבל נוכל להיות שם עם חיבוק וחיוך.
