ברוב ההמלצות לחג משולבים גם יינות משתלמים, כאלה שיעניקו תמורה טובה למחיר סביר. לא ברשימה הזאת: הפעם הלכנו לגבוהים ביותר, שהם לרוב גם היקרים ביותר.
פסח הוא ללא ספק חג היין הישראלי: בחודש ניסן, מרץ או אפריל למניינם, נמכרת בישראל כמות היין הגדולה ביותר בשנה. אם מתחילים את הספירה ממצוות עד לא ידע של פורים – ומותחים אותה עד לפשטידות של שבועות, מתברר שברבעון הזה נצרכת כמחצית מכמות היין השנתית שנמכרת בישראל.
רובנו משתדלים לאזן בין תקציב לאיכות. אנחנו כבר מזמן לא מסתפקים ביינות קידוש מתקתקים, אלא מחפשים משהו להתענג עליו, רצוי גם כזה שיחמיא למטעמי החג, לא רק של פסח אלא של שאר מועדי האביב, המרובים בסעודות משפחתיות, מפגשי חברים ופיקניקים בחיק הטבע.
כלומר, את שולחן החג נכבד ביינות יקרים ויוקרתיים יותר, עם בקבוקים שעלותם למעלה ממאה שקלים, את הארוחות שלאחריו עם בקבוקים בעלות של כ-60-80 שקלים ולפיקניקים, שבהם לא תמיד נצרך היין בטמפרטורה הנכונה וקרוב לוודאי שלא בכוס הנכונה, נעדיף את הזולים יותר, אלה שנשלפים מהצידנית הקרה – מישהו אמר 3-4 במאה?
אבל יש קטגוריה נפרדת. י' חבר ותיק, אוהב לומר עליה שהיא מיועדת לשלושה סוגי אנשים: עשירים, עשירים מאוד ועשירים מאוד מאוד... כלומר, מי שעבורם 200 שקלים הם כמו 20 שקלים שלנו, קטגוריה שבה לכסף אין משמעות, אלא רק ליוקרה. לזכות ענף היין הישראלי יצוין שבדרך כלל היוקרה הזאת משולבת גם באיכות. כלומר – זה לא רק יותר יקר, אלא גם בדרך כלל גם משובח.
בסביבה של מאות יקבים פעילים (אם מחשיבים גם משפחתיים, אפשר למנות למעלה מאלף) לצאת ולחפש חמישה-שישה בקבוקים ישראלים אייקוניים, תהיה תמיד משימה שתותיר כמה יינות מצוינים בשולי הדרך. תמיד ימצא יקב קטן שהפגיז עם יין גדול. לכן הכלל המנחה של הרשימה הזאת היה לחפש יינות גדולים ביקבים גדולים, שמעבר להשפעות נתונות של בציר משובח כזה או אחר, נותנים ביטוי לעשייה מאסיבית ורציפה, כזאת שבמסגרתה גם אם לא תשיגו את הבציר האהוב עליכם, תוכל בקלות לרכוש (ביוקר...) תוצרת של שנה אחרת ועדיין להיות בטוחים שבידיכם יין גדול.
הערה אחרונה מתייחסת למחירים: לא אחת עשויות להיות קפיצות של כמה עשרות שקלים ואף למעלה מכך בין שנת בציר אחת לרעותה, למרות שחלק מהיינות שלהלן מופקים ממילא רק בשנות בציר מצטיינות. הטיפ הקטן שלנו, במיוחד עבור מי שעבורו כסף אינו מגבלה, הוא לרכוש בקבוקים שכאל רק מספק מהימן שאכסן אותם כיאה: גם פתיחה של בקבוק יין פגום ב-50 שקלים תגרור עוגמת נפש, לא כל שכן יין ב-500 שקל, שאמור להיות כוכב הסעודה.
ואחרי כל ההקדמה הארוכה הזאת, עם גופנו בפסח, אבל עין אחת כבר צופה לעבר יום העצמאות, הבה נעורר, כמילות המשורר: "אהבה וכבוד וחיבה וקנאה לתוצרת הארץ".
רמת הגולן – קצרין
יין אדום גדול, אפילו ענק, מאדמת רמת הגולן. למעה מדובר ביין "כמעט זני" של קברנה סוביניון, שטעמיו אוזנו בעזרת קברנה פרנק, מרלו, פטי ורדו ומלבק, כלומר זנים של עולם ישן שמדברים בשפה חדשה לגמרי, שפת הגולן.
קצרין, יין הדגל של אחד היקבים העקביים בישראל, לא מופק בכל שנת בציר, אלא רק בשנים בהן היינן הראשי, ויקטור שונפלד, מאשר כי הייבול בכרמים עבר את המבחן שלו – ומי שמכיר את שונפלד יודע שמדובר בסף גבוה מאוד.
היין התיישן בחביות מאלון צרפתי למשך 18 חודשים, נטעם, "חותן" והוכנס לאותן החביות למשך 6 חודשים נוספים, כלומר – שנתיים של יישון בסך הכל.
המחיר נע בין 650 שקלים לבציר 2020 ועד לכמעט כפליים מכך לבציר 2017. זאת ועוד – כמו כל היינות שברשימה הזאת, מדובר ביין שבאכסון הולם עשוי להיות נפלא גם בעוד 10-15 שנים, שרק נזכה.
בנימינה – המערה
המערה של בנימינה מייצג את דרגת העשייה הגבוהה של היקב הזה, שנהנה וסובל כאחד מתדמית טובה בעיקר כשמדובר ביינות "ואליו פור מאני". זה נכון כמובן, בתנאי שלא שוכחים שליקב הוותיק יש גם סדרות גבוהות שיכולות לעמוד בשורה הראשונה של יינות הייצוג בישראל. היינן יונתן שוטס, עשה בשנים האחרונות צעד גדול קדימה ששיאו בקבלת אחריות על הבצירים האחרונים שנכנסו תחת המותג הזה, אם תרצו מעין "יקב בתוך יקב", המערה.
גם היין הזה הוא רובו קברנה סוביניון, ביחס של כ-65%, כאשר היתר הוא מרלו ופטי ורדו (הרכב הבלנד יכול להשתנות בין שנות הבציר, אך הדומיננטיות של הקברנה סוביניון עם הרכות של המרלו, ישלטו תמיד בבלנד).
גם היין הזה מיושן במשך 24 חודשים, אך בניגוד לקודמו מיושן בו כל זן בנפרד – ולאחר הרכבת הבלנד הסופי, מיושן היין בבקבוק למשך 9 חודשים נוספים בטרם ייצא לשוק.
כמובן שגם ל"מערה" יש פוטנציאל התיישנות לשנים ארוכות, אך גם מי שיפתח את הבקבוק עתה, לא יצטער.
המחיר משתנה לפי שנת הבציר, אך ינוע לרוב בין 300 שקלים ל-700 שקלים, כאשר ניתן למצוא בקבוקי מגנום גם במחירים של מעל ל-1,700 שקלים לבקבוק.
יתיר – יעיר יתיר
רצינו גם משהו מיקבי כרמל, שיש להם סדרות גבוהות ונפלאות כמו "לימיטד אדישן", "מדיטרניאן" ו"סינגל ויניארד" שחוסות תחת מיתוג "כרמל סיגניצ'ר". מדובר ביינות מפוארים לכשעצמם, שעל הפקתם אחראי היינן המחונן יפתח פרץ, אבל תחת התשלובת נמצא גם יקב יתיר, שלמרות היותו חלק מקבוצה גדולה ובעלת ייחוס שכזה, שמר על עצמאות מרשימה, תחת היינן ערן גולדווסר.
יין הדגל של יתיר, יקב שחולש אזור אקלימי מרתק שנע בין שלגים (ביער יתיר, כמעט בכל חורף שני) לסף מדבר, הוא יער יתיר, אחד היינות האדומים הטובים מתוצרת ישראל.
אפילו ביין הזה, שטעמיו מגוונים יותר מבחינת הרכב הזנים, הזן הדומיננטי הוא קברנה סוביניון, עם יותר מ-50% מהבלנד. השאר הם פטי ורדו וקברנה פרנק, כאשר העיקרון המנחה את המעשה הוא להשתמש בשכבה העילית של ענבי הכרמים – ה-10% המובחרים ביותר.
ניתן למצוא ממנו בשוק יינות משנת 2006 (כלומר, בהנחה המאוד אופטימית עד מופרכת שתצליחו לשים עליו יד) ועד לשנת 2021. משך ההתיישנות של היין הוא 15 חודשים, אך כרבע מהחביות שהשתתפו בתהליך (עץ אלון צרפתי) הן חדשות, כלומר דומיננטיות יותר ומאפשרות יותר חופש יצירה ליינן. המחירים ישתנו כמובן לפי שנת הבציר, אבל סכום הפתיחה ינוע סביב 300 שקלים, כאשר אכסון בתנאים הולמים יבטיח יישון ארוך טווח.
רקנאטי – ג'ייקוב
יקב רקנאטי השיק בשנה החולפת יין מיוחד ויוצא דופן. ככלל העשייה ביקב, שעבר למשכנו החדש באזור התעשייה דלתון (אחרי כ-20 שנים בעמק חפר) מעט לפני פרוץ המלחמה – והמשיך לייצר גם תחת אש חיזבאללה, שהופקדה בידי היינן הראשי קובי ארביב, מעוררת התפעלות, אבל היין הזה הוא יוצא דופן אפילו בין הטובים ביותר. היין הוא הומאז' של שני בעלי היקב, אורי שקד ולני רקנאטי לאבותיהם, שחלקו את אותו השם הפרטי.
עסקינן ביין מבציר 2017 הרכב של קברנה סוביניון מהגליל העליון וקריניאן משלת יהודה. הוא התיישן במשך 7 שנים, מתוכן שנתיים בחביות ועד חמש שנים בבקבוק, שיטת ייצור מעניינת במיוחד.
כדאי לנסות לשים יד על אחד הבקבוקים, שנמכרים במחיר של כ-500 שקלים, שכן מיין זה בוקבקו 3,000 בקבוקים בלבד, רובם כבר אזלו מהמדפים.
טפרברג – פרובידנס
יקב טפרברג הוא ההוכחה שמסורת משפחתית היא חזקה מכל טרנד: משפחת טפרברג היא מיצרני היין הוותיקים בישראל, עם ניסיון של כבר מעל ל-150 שנה. עד לשלהי שנות התשעים זוהה היקב עם יינות זולים יחסית, אך אז התחוללה בו מהפכה שעם השני מיצבה אותו בשורה הראשונה של הייננות בישראל, גם בכמויות אך בעיקר באיכות היין. כיאה לכל יקב גדול ולמרות סדרות ואליו פור מאני אדירות (נסו לשים ין על מרלו 2018 מסדרת אסנס – ותזכו לשתות את המרלו הטוב ביותר שיוצר אי פעם בישראל!), גם הוא נזקק ליין גדול משלו.
הבלנד משתנה משנה לשנה. גם כאן הקברנה סוביניון הוא הדומיננטי ביותר, אך בחלק מהבצירים הוא ירד מתחת ל-50%, כאשר משלימים אותו פטי ורדו וסירה ובבצירים אחרים גם מרלו ומלבק – הכל לפי הכרעתו של שיקי ראוכברגר, היינן הראשי של היקב. המחיר ינוע בין כ-250 שקלים לבציר 2020 ועד ל-350 שקל ומעלה לבציר 2017, כלומר – אם תצליחו למצוא. היין הזה מיושן במשך 18 חודשים בחביות ויש לו פוטנציאל התיישנו של כ-10 שנים לפחות.
קסטל – גראן וין
את ששת סדרי המשנה הייננית שלנו נחתום עם יין פורץ דרך. אם משפחת טפרברג הנזכרת לעיל ואם יקב כמו כרמל חתומים על ראשית ייצור היין בישראל – ואם יקב רמת הגולן נחשב למי שהביא למהפכת האיכות בענף, אי שם לפני יותר מ-40 שנה, אזי יקב קסטל בהובלתו של הבעלים והיינן אלי בן זקן, נחשב (ביחד עם מרגלית) למי שהביאו לענף את בשורת יקבי הבוטיק, אי שם לפני כ-30 שנה.
הייחוס ההיסטורי הוא מכובד, אבל הסיבה להמלצה היא בגלל יין הדגל של היקב "גראן וין קסטל" הוא פשוט יין אדיר. לא מזמן סיפר לי מישהו שפתח בקבוק בן למעלה מ-20 שנה, שכוחו עוד היה במותניו, לא דבר מובן מאליו, בלשון המעטה, ליין ישראלי – ואפילו הוא משובח.
עסקינן בבלנד בסגנון בורדולזי: קברנה סוביניון, מרלו, פטי ורדו וקברנה פרנק. שהתיישן בחביות במשך כ-16 חודשים ולאחר מכן עבר, הכוונה בעיקר לבצירים האחרונים, להתיישן במיכלי בטון למשך עוד כמה חודשים נוספים. התוצאה משכרת – ולא רק בגלל האלכוהול. היין הזה, ממש כמו יוצרו, הוא מהיינות האלגנטיים ביותר בישראל.
המחיר ינוע מקרוב ל-250 שקלים ועד 600 שקל ומעלה לבקבוק מגנום, וכבר אמרנו – פוטנציאל היישון שלו הוא מהארוכים ביינות ישראל.
