מכה נוספת לכיס: החל מהבוקר, כולנו נשלם יותר בתחבורה הציבורית. תעריפי הנסיעה יזנקו מהיום ב-33% כדי לממן את הפעימה השנייה ברפורמת הדגל של שרת התחבורה מירי רגב, ״צדק תחבורתי״. בכך משלימים המחירים זינוק של 45% בתוך פחות משנה.
מחיר נסיעה בודדת באוטובוס יזנק ב-2 שקלים לתעריף של 8 שקלים לנסיעה. נזכיר, רק לפני חודשיים זינק מחיר הנסיעה ברכבת הקלה בשיעור דומה של 33%. זו ההתייקרות השנייה בתעריפים בתוך שנה – בחודש יוני 2024 התייקרו מחירי הנסיעה בכ-10%, מ-5.5 שקלים ל-6.
מחיר חוזה הנסיעה החופשי-חודשי שתקף בעת נסיעות באוטובוס, ברכבת הקלה וברכבת ישראל בטווח של עד 40 ק"מ, יעלה מ-267 ל-323 שקלים. בטווח של 41–75 ק"מ יעלה תעריף חוזה הנסיעה מ–430 ל–464 שקלים. בטווח של יותר מ-75 ק"מ (עד 225 ק"מ) הוא יעלה מ-639 ל-684 שקלים.
בחוזה החופשי-יומי באוטובוסים, ברק"ל וברכבת הכבדה בטווח של עד 40 ק"מ, המחיר יתייקר מ-29.5 ל-32.5 שקלים. בטווח המקסימלי של החוזה (עד 225 ק"מ), העלייה במחיר תהיה בשיעור מתון יותר, מ-77.5 ל-79.5 שקלים.
״צדק תחבורתי״? תלוי למי
כאמור, הסיבה להתייקרות היא רפורמת ״צדק תחבורתי״ שהנהיגו משרד התחבורה והשרה רגב. הרפורמה אומנם מבטיחה הנחות בתעריפים לקהלים מסוימים באוכלוסייה, אך מפספסת למעשה כל יעד תחבורתי חכם.
נסביר: החל מהיום, אזרחים ותיקים מגיל 67 ומעלה יהיו זכאים לנסיעה חינם בתחבורה הציבורית, מהלך שמקדים את גיל הזכאות מגיל 75. לכך מצטרפות גם ההנחות הגיאוגרפיות, שיזכו תושבים שמתגוררים באזורים חלשים יותר מבחינה סוציו-אקונומית בהנחה של 50% במחיר החוזה החופשי-חודשי.
ואולם אין מדובר בהנחה גורפת ליישובים שלמים בהכרח. בערים מסוימות, שכונות ואף רחובות בודדים בתוך עיר יכולים להיות זכאים, בעוד אזורים סמוכים להם - לא.
אחת הדוגמאות הבולטות לדיפרנציאליות המוזרה הזו בין אזורי זכאות, נמצאת בבירה ירושלים. כך למשל, הרפורמה שאמורה לחזק לפי רגב את השכבות החלשות, תספק הנחה בין היתר דווקא לתושבי שכונות בית וגן והר נוף, שמאופיינות באוכלוסייה אמידה, וחרדית. זאת בעוד אזורים מסוימים הנחשבים לחלשים יותר, כמו שכונת פת ורחוב אורוגוואי, לא יזכו את תושביהם בהנחה.
התמקדות בקהל הלא נכון – ושימור הפקקים
מעבר להנחות המגזריות, ״צדק תחבורתי״ מתמקדת שלא לצורך באוכלוסיות שבכל אופן לא עושות שימוש גדול ברכב פרטי, כמו אזרחים ותיקים. זאת במקום להתמקד בציבור העובד, בהורים לילדים קטנים ובאוכלוסיות שנוסעות בכל יום במכונית – ושאם יבחרו לעבור לאוטובוסים, יקלו משמעותית על עומסי התנועה בכבישים.
כך, הרפורמה מפספסת כמעט כל יעד שיכול להביא להעדפת התחבורה הציבורית על פני הרכבים הפרטיים –ומשמרת הלכה למעשה את פקקי התנועה, על כל השלכותיהם השליליות.
ואת כל הרפורמה הזו, יממן כאמור הציבור – שישלם מעתה 2 שקלים יותר בכל נסיעה ועשרות אחוזים יותר על חוזי החופשי-חודשי. במשרד התחבורה טוענים כי מדובר בסך הכול בהשוואת המחירים בישראל למחירים במדינות ה-OECD, ואולם איכות התחבורה הציבורית תישאר כפי שהיא, רחוקה שנות אור מאותן מדינות. הרפורמה לא תשפר במאומה את התדירות או האמינות של האוטובוסים – ואנחנו נמשיך לחכות בתחנה, ועכשיו גם לשלם על כך יותר.
ההתייקרות הבאה כבר בדרך
ולמרות שהמחירים זינקו כאמור ב-45% בשנה האחרונה, במשרד התחבורה לא שוללים העלאת מחירים נוספת ביוני. לפי מנגנון הצמדת המחירים למדד, בחודש יוני בכל שנה נקבעים המחירים ומתעדכנים מחדש בעקבותיו. אפשר היה להניח שהעלאת המחירים שתבוצע מחר על ידי משרד התחבורה תימנע או לפחות תידחה העלאה נוספת – אלא שנראה כי אין בכוונת המשרד או השרה מירי רגב למנוע מעצמם הזדמנות נוספת לייקר את הנסיעות.
ביטול ההצמדה למדד יכול להיעשות די בקלות, וכבר נעשה בשנים קודמות באישור הממשלה. ואולם בכיר במשרד האוצר המעורה במימון הרפורמה וברווחים שהיא צפויה להניב, אמר ל"מעריב" כי נכון לעכשיו מסתמן שההצמדה למדד תקרה כמתוכנן, וכי לא צפויה התערבות של השרים.
משרד התחבורה אפילו לא מנסה להסתיר זאת. בדיון שהתקיים השבוע בוועדת הכלכלה, בנושא התייקרות התחבורה הציבורית, נציגי משרד התחבורה לא הכחישו כי התייקרות נוספת תקרה ביוני, ולא הבטיחו כי הרפורמה תבטל אותה. נציגת המשרד, דריה פודשיבלוב, רק הוסיפה כי "השרה וגם המשרד הולכים להתנגד לה ולפעול כדי שלא תקרה”.
