ישראל מציגה עודף מסחרי של 7.43 מיליארד דולר מול ארה"ב, כאשר שיעור החיסכון הלאומי שלה גבוה ועומד על 14.5%. ייתכן שהדבר קשור לתרבות היהודית המסורתית ולחשש מפני העתיד. ישראל כנראה טרם הפנימה שהפכה למעצמה כלכלית, ואזרחיה – כמו גם מוסדותיה – ממשיכים לנהוג כאזרחי מדינה ענייה. ישראל מגבילה, באמצעות חסמים לא מכסיים, את הייבוא מארה"ב. זה אולי יישמע לכם מוזר, אבל הביטו סביבכם: האם אתם רואים ברחובות מכוניות אמריקאיות? האם אתם נתקלים בפירות אמריקאיים או בציוד רפואי שמקורו בארה"ב? מעט מאוד.
ישראל נבנתה על ידי יוצאי אירופה, ולמנהיגיה תחושת נחיתות כלפי אירופה גם אחרי השואה, אף שישראל כבר עולה עליה ביכולותיה המשקיות, המדעיות והביטחוניות. בעוד שארה"ב תומכת בישראל מדינית, צבאית, כלכלית ובכל הזירות, כולל במאמצי שחרור החטופים, ישראל ממשיכה בתסביך האירופי שלה. מדינות אירופה מתנכלות לישראל בכל הזדמנות (למעט גרמניה בשל רגשות האשם ההיסטוריים). ומה עושה ישראל? פותחת את שווקיה לרווחה מול היבשת שהשפילה אותה ומכריזה על רפורמת ייבוא. הלו, התבלבלתם? מה שטוב לאירופה טוב לישראל? למה לא "מה שטוב לאמריקה טוב לישראל"?
לאחרונה, הנשיא טראמפ הודיע לראש הממשלה נתניהו שארה"ב מאסה בהתחכמויות הלא מכסיות האלה, וכעת נתניהו וממשלתו יצטרכו לשנות מן היסוד את נושא התקנים ושאר ההתחכמויות של המדינה, שעדיין נוקטת במדיניות מפא"יניקית של שנות ה-50 וה-60. מדיניות זו הייתה מוצדקת עבור תעשייה שהייתה אז בחיתוליה, אך אינה נחוצה עוד כיום. הלחץ האמריקאי המוצדק ישפר את רמת החיים בישראל, שאינה חסרה מטבע חוץ למימון מדיניות חדשה.
הטור המלא "בשישי-מעריב עסקים"
