הכתבה נכתבה בשיתוף איילת רינת
מקובל לחשוב שהחיים גוברים על הכול. לא משנה מהי הסיטואציה, בסוף לומדים לחיות איתה. לפעמים בלב שלם כשמדובר בטוב, לפעמים מתוך אינסטינקט הישרדות כשהמציאות רעה.
אבל השנה שקדמה למלחמה ולאחר מכן, לא הייתה עוד תקופה שניתן להתרגל אליה. לא היה מדובר במשבר נקודתי או מציאות מאתגרת, אלא רעידת אדמה של ממש. היא זעזעה את הרחובות, חדרה לתוך הבתים, ערערה מערכות יחסים, פילגה משפחות והעמיקה את הקרע שבין אחים. הפצע הזה עדיין כאן, מדמם ורחוק מלהגליד.
בתוך הכאוס מסתתרת תודעה חדשה
אך שבעוד רבים עסוקים בלהפנות אצבע מאשימה, ימינה, שמאלה, פנימה והחוצה, יש מי שבוחרת בדרך אחרת. זוהי איילת רינת, מטפלת יוצאת דופן בנוף המקומי ומחברת שני ספרים שעוררו השראה עמוקה והובילו לתהליכי שינוי אמיתי בקרב הקוראים, 'מלחמת אור וחושך' ו-'באר מים חיים'. במקום לחפש אשמים היא מציבה מראה מרתקת, ומציעה זווית אחרת לניתוח המציאות.
דבריה של איילת רינת אולי אינם קלים לעיכול ברגעים הראשונים, אך לאחר שמבינים אותם לעומק, מגלים כי בתוך כל הכאוס, הכאב והשבר שהגיע לשיאו בשבעה באוקטובר, מסתתרת תובנה שמאפשרת לגייס כוחות מחודשים שיכולים להוביל את כולנו אל עבר עולם וחיים טובים וברורים יותר.
"המתקפה הנוראית והטבח הנוראי שביצעו מפלצות חמאס הם מעשים שאסור שיקרו, אבל! בסופו של דבר הרע הזה החל לעורר מחדש את הטוב שיש בחברה שלנו בישראל.
עובדה היא כי מיד לאחר מכן חזרנו לשורשים. אם בדמות התנדבות יוצאת דופן, כאשר אנשים ממש רצו לעזור ולסייע אחד לשני. כמות ההתגייסות למילואים שברה שיאים, עד כדי כך שגם ישראלים שעזבו את הארץ או יצאו לטייל בעולם, עשו את הכל כדי לחזור הביתה במהרה, לשרת ולסייע.
חילוניים, דתיים, חרדים, מזרחים ואשכנזים, בדואים ואחרים, כולם נתנו כתף ונוצרה אחדות שקודם לכן הלכה לאיבוד", איילת רינת העניקה הצצה ראשונה כיצד היא מנתחת את המציאות שאנו חווים.
בנקודה הזו קשה שלא לשאול, האם היינו חייבים להגיע למעשה רע ואכזרי שפגע בבני עמנו רק כדי שנוכל להיזכר בטוב שאנו יכולים לייצר?
"התשובה היא כן, לפעמים רק כאב אכזרי יכול לעורר את הקרבה הזאת.
צריך להבין, לרוע יש תפקיד, לא תפקיד שמצדיק אותו אלא תפקיד שמסביר אותו. לפי התפיסה שלי, הרע מגיע כדי לעורר את הטוב הרדום. לו היינו ערים הוא לא היה צריך לבוא, אבל כאשר החברה שלנו שכחה עקרונות כמו אהבה לרעך כמוך, של צניעות, של אחדות, היא נרדמת בשמירה ואז בא הרוע, לנער את הדברים מחדש".
אנו נמצאים במועד ב' של מבחן החיים
מבחינת איילת רינת שהיא לא רק מטפלת רוחנית בפסיכולוגיה יהודית ובקינסיולוגיה אלא גם נומרולוגית ומתקשרת, מדובר בתהליך גלובלי עמוק הרבה יותר מהנעשה במזרח התיכון. "זה לא רק חמאס היא טוענת, אלא שיש היום שני צירים, לאומיים מול מערביים, קיצוניים מול דמוקרטיים, ובמילים אחרות הציר הטוב וממולו הציר הרע. אנחנו לטענתה חלק מזה כי לעם שלנו יש שליחות רוחנית, ורק עם שעבר את כל הגלויות את השואה ועכשיו גם את אירועי השבעה באוקטובר, יודע את ההבדל בין הטוב לרע.
מבחינה נומרולוגית איילת רינת רואה בשנה הנוכחית כמועד ב' למבחן בו כשלנו כחברה בשנת 2023, כאשר בין לבין שנת 2024 שימשה כהפסקה מתודית ללמידה מחדש של החומר, כך שנוכל להבין היכן היו הכשלים בהם נכשלנו, ולדעת כיצד לתקן.
"מבחינתי השנה הזו היא ההזדמנות השנייה. למשל השבועות הקרובים כאשר אנו חוגגים את חג הפסח. זה לא במקרה שהכל מתכנס אל תוך תאריכים מאוד ברורים. לאורך דורות אנחנו חוגגים את חג הפסח, קוראים את ההגדה ונזכרים שבכל דור ודור ניצבנו מול כוחות שביקשו לכלות אותנו.
לכן אנו מקריאים שוב את הסיפור הזה כסמל, ככלי זיכרון פעיל, כדי שלא נשכח. הסבל שהעם שלנו עבר במצרים מייצג את כל הרע, כזה שנועד לעורר אותנו לצאת החוצה ממנו. במצרים היינו בני ישראל. רק כשיצאנו משם הפכנו להיות עם שהחל לעבור את מסע החירות שלו. כך בדיוק גם אנחנו בדור הנוכחי נקראים לצאת ממיצרינו" איילת רינת מסבירה.
הרוע הוא רק שלב בעלילה ואינו הגורל
בטוויסט מרתק, איילת רינת מצליחה להראות איך ההבנה של התמונה הגדולה ברמה של החברה, של המדינה, של כל מה שעובר עלינו כעם, יכולה להיות נכונה גם כשמדובר באדם אחד שנמצא בצומת אישי, ומתמודד עם הרע.
על השיטה שבה היא מאמנת ומלווה אנשים בדרך לגילוי הטוב הפנימי שלהם היא משתפת: "אני לא פוסלת את הטיפול הפסיכולוגי המערבי, אבל אני כן טוענת שהוא אינו מספק ומתרכז בפתולוגיה, בעוד שהפסיכולוגיה היהודית והשיטה שלי מתרכזים במהות הטוב שיש בכל נשמה, אדם ואומה. זה אומר שצריך לחפש את הניצוץ ואת האור שיש בכל אחד.
מדוע? כי כשאדם לומד לראות את הטוב שבו הוא פתאום מתחיל לראות גם אפשרות אחרת. הוא מרגיש שיש תקווה, שיש לו על מה להישען. משם הוא יכול להתחיל לצאת ממשברים, להדליק מחדש את האור שכבה בו, ולבנות לעצמו חיים טובים, שמחים, מלאים. הרי מה באמת עושה אדם שמח ומביא אותו לאושר עמוק מבפנים? כשמתגלה בו האור הפנימי.
אני מאמינה כי כל אחד מאיתנו בא לתקן משהו, להתמודד עם מקומות חשוכים בנפש, אבל המקומות האלה זה לא רע. זה פשוט אור שעוד לא יצא החוצה. כשהאדם מבין את זה פתאום מתבהר לו שיש לו מטרה, שיש לו ערך, שהוא טוב מעצם היותו. הוא מקבל כוח, תקווה ותחושת שליחות.
ומה שקורה אז הוא דבר נהדר, הוא כבר לא שומר את האור לעצמו אלא מתחיל להקרין אותו החוצה. זה נוגע באנשים סביבו כך שהוא זה שנותן השראה, משמח ומשפיע. זה יכול להשפיע על החברה כולה כי האור הזה מדבק. והוא גם מזכיר לנו שכולנו חלק מתמונה אחת שכולנו צריכים את האור של כולם".
כך, בצורה מעוררת השראה, איילת רינת למעשה מסבירה כי לרע בחיים, אם בחייה של מדינה או שלנו כאנשים פרטיים, יש תפקיד רוחני, תסריטאי כמעט, הוא פשוט חלק מהעלילה. וכמו בכל סרט הוליוודי בסוף הטוב הוא זה שמנצח, וכל מה שאנחנו צריכים זו אמונה שכך באמת יהיה, בלי להיבהל או להתבלבל מהסצנות שמופיעות באמצע החיים.
"הרע לא מתקיים בזכות עצמו אלא הוא מופיע רק כשיש טוב לנצל, לכן בסופו של דבר כאשר נגמרים לו המשאבים הוא פשוט קורס. לכן אם נשכיל להבין זאת, את מעגל החיים הזה, כך יהיה לנו קל יותר לשמור ולהפיץ את הטוב ולהרחיק את הרע", איילת רינת סיכמה את הדברים באופן שמעניק המון תקווה לעתיד טוב יותר.
הכתבה נכתבה בשיתוף איילת רינת
