הצהרה מיוחדת של ראש הממשלה, מוצ"ש, ערוצים 11, 12, 13
פעם נוספת זחלו הערוצים על גחונם ושידרו בפחדנות את "ההצהרה המיוחדת" של ראש הממשלה, בלי שראש הממשלה יעניק להם את האפשרות לשאול שאלות. רק איומי חרם מפי ערוצים רציניים ישכנעו את הראש לנהל דיון רציני ובוגר עם מדינת ישראל. 

בראבו לכאן 11. כבר הרבה זמן לא נהניתי כל כך משידור - בעצם מאין־שידור שלהם. בזמן שהערוצים 12 ו־13 כרעו על גחונם ושידרו בפחדנות את "ההצהרה המיוחדת של ראש הממשלה" (המוקלטת), כאן 11 התאפק ולא שידר בלייב מההתחלה ועד הסוף את המיוחדת של נתניהו. מאוחר יותר שודרו קטעים. להתעלם לגמרי אי אפשר, אבל בכל זאת מגיעה להם ברכה.

התאגיד, סחתיין על האומץ, צריך לזכור, יושב חזק על הכוונת של הממשלה, שמנסה לסגור אותו ומנהל מלחמת קיום מולה, צפצף. שרה"מ יחכה. אפשר לנחש כמה שמחה הרגיש נתניהו במימונה במושב מזור על שדווקא הם לא כרעו ברך בפניו. אפשר גם לדמיין, כבונוס קטן מהצד, את הריקודים שרקד קרעי על הרחבה עם משפחתו, כשבטנו מלאה במופלטה עם סחוג שהאכילו אותו בתאגיד.

זה לא שרע לעם ישראל לשמוע את דבריו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. להפך. אלא שעם ישראל הוא עם שבולע כמויות אדירות של צרות וקנה בדמים את הזכות לנהל דו־שיח בוגר, ישיר, דרך התקשורת, עם ראש הממשלה שלו, במקום לקבל בלופים חסרי משמעות דוגמת “הוריתי", ו"הנחיתי" ו"ניצחון מוחלט" (איך אגב ייראה אותו ניצחון מוחלט? הריגת כל עשרות אלפי מחבלי חמאס שנותרו בחיים? שכל תושבי עזה יניחו מדי בוקר תפילין? יש מישהו, אפילו בין אוהדיו המושבעים של ראש הממשלה, שקונה את ההבלים האלה?).

מילא היה ראש הממשלה מראה איזו גדלות נפש, עולה על הפודיום ומשמיע איזה מסר מרגיע ומאחד לאומה. הרי הארץ רותחת מזעם. כבר פחד להיכנס לאיזו שיחה. צריך לחשב מראש כל מילה ברחובות, בארוחות חג ושבת, הזעם אורב בכל פינה ומתפוצץ בשנייה. שלא לדבר על עננת הצער שרובצת על כולנו - קחו רק את החג האחרון. מי שזוכר פסח עצוב כל כך שיקום. והאיש הזה שיושב בלשכת ראש הממשלה לא שומע, לא רואה, ובעיקר לא אכפת לו.

מה היה נגרע ממנו אם היה מקיים ריאיון חג לכל אמצעי התקשורת (זוכרים שפעם ראשי ממשלה היו נוהגים כך?), מברך מעומק ליבו את אזרחיו, קורא להרגעת הרוחות, אולי אפילו מכריז על כמה צעדים בוני אמון, ואחר כך שולח את כל שריו ושופרותיו עם דף מסרים שבמקום להפיץ האשמות לכל עבר, מעודד ומרגיע לשם שינוי? מה יש - לא מגיעה לנו קצת מנוחה?.

אלא שבנימין נתניהו הוא אדם של טריק אחד וחסר את האיבר הזה של הרגעת הרוחות, והתקשורת, שמכירה אותו כבר עשרות שנים, יודעת זאת היטב. בטקס ידוע מראש היא מתייצבת בפניו שפלת רוח, מניחה לו לפלוט את הבטחות הניצחון המוחלט, ועוד יותר שפלת רוח, בגובה של נמלה על הרצפה, מניחה לו לעזוב את החדר בלי לדרוש שיענה על שאלות. עוף לא מצייץ כשנתניהו עוזב את החדר. כבש תקשורתי לא מרים את קולו ותובע ממנו תשובות. הוא מנגב בהם את הרצפה והם אומרים א־מחייה. והכבשים באולפן, אחרי ששידרו את גבב המילים מתחילתו ועד סופו, מתחילים “לנתח את נאומו של ראש הממשלה".

איזו עליבות. כמה אנטי־תקשורת נאגרת באולפניהם של ערוצי התקשורת. פוטין יכול ללמוד מהם איך נראות כבשים מאולפות. אפשר כמובן לאלף את נתניהו להתחיל לשתף פעולה. מספיק לאיים עליו, אפילו לא צריך לבצע, הוא לא גיבור גדול כמו שהוא עושה מעצמו, מהרגע שלא משדרים אף נאום, הצהרה, תגובה וכיו"ב שלו, על המקום הבנאדם מתחיל לזמר.