גולת הכותרת של ערב נוסף עם אופירה וברקו, היתה, (איך לא?), השופטת בדימוס וכוכבת השעה, השופטת בדימוס אתי כרייף. אם בראיון אצל עומרי אסנהיים חשבתי עוד בתמימותי כי זאת אישה שרוצה לשתף את אשר על ליבה ולתת לראשונה את גרסתה בפרשה המכוערת. גם אם לא הסכמתי עם דבריה, הבנתי את הרצון לדבר ולחלוק, ולהציג את הנרטיב שלה בסיפור, גם אם על הדרך היא סגרה חשבונות עם אותם הגברים שלא עמדו לצידה ברגע האמת.

אבל, מאז אותו ראיון מדובר, כרייף שועטת קדימה ולא במובן החיובי. היא סוחטת עד תום את דקות התהילה שלה ונמצאת בכל מקום שיש בו עדשות מצלמה. התאווה שלה להיות על המסך בכל מחיר - מביכה, ופוגעת אנושות בתדמיתה, אפילו יותר מהפרשה המדוברת - "מין תמורת מינוי".

לא מצאתי הבדל גדול בין הריאיון שהעניקה כרייף לעיתונאי עמרי אסנהיים, לבין הראיון אמש. בפנינו הופיעה אותה גברת עם אותה אדרת עם אותם טיעונים, אלא שהפעם היא רק הזכירה נדבך נוסף לפרשה שכונתה אז "מין תמורת מינוי". הפעם היא נימקה שהפרקליטות והמשטרה אחזו בצווארה וגרמו לסיום הקריירה שלה, מהסיבה הפשוטה שרצו לחבל במינוי הפוליטי של אפי נווה. במילים אחרות - הפרקליטות חיפשה את אפי נווה והיא הייתה הצינור הישיר.

אצל אסנהיים נשאלו שאלות נוקבות וחדות, ואילו אצל אופירה וברקו שהבטיחו שהולך להיות סוער באולפן - השאלות היו שטחיות, לא מספיק מתקילות ולא ירדו לעובי הקורה. לכן, הם פשוט לא חידשו דבר.

לדוגמה, איך לא עלה בדעתם להזכיר לכרייף שהיא עצמה הודתה כי טילפנה לאפי נווה והודיעה לו בשמחה שנבחרה להיות שופטת, והוא ענה לה שהוא בעצמו סידר את זה?

אמירה כזאת בהחלט גורמת לנו לפקפק בכשירות המינוי, מכיוון שעולה ממנו ריח רע של ניגוד עניינים. 

אפי נווה (צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90)
אפי נווה (צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90)

זה ממש לא מוריד מערכה של כרייף כשופטת. אני לגמרי מאמינה שהיא הייתה שופטת טובה, אבל העובדות מדברות בעד עצמן: היא מחקה בזמן חקירתה מסרונים מהנייד, שיכלו אולי לשמש כראיות - שיבוש הליכי חקירה, בעיקר מצד נציגת החוק, שבקיאה במה אסור ומה מותר. היתה כאן מעידה לא קטנה כפי שהיא מנסה להציג, ומה לעשות שעל מעידות משלמים.

מי מאיתנו לא שילם בשלב כזה או אחר בחייו על טעויות שעשה? להאשים אחרים או במקרה שלפנינו, את מערכת המשפט, שנהגה במקרה של כרייף על פי החוק, זה לא ראוי, במיוחד שכרייף עצמה עוד באה מתוך אותה מערכת. לדבריה, היא מחקה את המסרונים, שיכלו אולי לשמש כראיות, כי לא רצתה להיות נבזית ולהזיק לאותם בכירים שאיתם היתה בקשר כזה או אחר.

איך לא עלה בדעתם של המראיינים, ובעיקר בדעתו של ברקו, שהעז להיות יותר מיליטנטי בשאלותיו מאופירה, לציין בפני כרייף עובדה כל כך פשוטה - שאם לא היה שום דבר מחשיד באותם מסרונים שעלול היה להזיק לאותם בכירים, למה אצה לה הדרך למחוק אותם עוד בזמן שהחקירה מתנהלת?

ואם כרייף לא רצתה להיות נבזית כלפי אותם בכירים, איך טוב הלב וההתחשבות שלה לא באו לידי ביטוי כאשר חשפה את דבריו של אפי נווה, שהתרברב בפניה שהוא זה שעמד מאחורי ההחלטה למנותה לשופטת? הרי, זאת מכה מתחת לחגורה, בבטן הרכה של נווה, שנחשף כאן במערומיו הלא מחמיאים, דווקא על ידי מי שהוא כל כך עזר לה. איך לא עלה בדעתם לשאול אותה על סגירת החשבונות גם עם השר בדימוס משה כחלון שכרייף חשפה את השיחות האינטימיות בין השניים. 

אופירה וברקוביץ' (צילום: צילום מסך קשת 12)
אופירה וברקוביץ' (צילום: צילום מסך קשת 12)

מכול הסיפור המורכב הזה על זוויותיו השונות, הסיקה אופירה מסקנה חד משמעית שכרייף יצאה "פראיירית". ולמה? כי בעוד היא הודחה מכס המשפט בגלל כמה מחיקות תמימות כביכול בנייד, על מנת לא להפיל את אותם בכירים, הם מצידם לא גמלו לה כיאות ולא עמדו לצידה בשעת מצוקתה. 

וואו, מסקנה לא ממש מאירת עיניים.

מן הסתם, אותם בכירים לא עזרו לה כי לא רצו ששמם ישורבב לפרשה, שלא בדיוק הדיפה ניחוחות של טוהר המידות. ובאשר לפראייריות? כרייף עצמה הודתה שמעדה, אז על מה כל ההתייפייפות והאמפתיה? אופירה, למה שלא תיגעי בעצם העניין, תכי בברזל הלוהט הזה, ותשאלי את כרייף בישירות, האם היא לא מתחרטת היום שהיא הפעילה את קשריה עם נווה, על מנת שיעזור לה לקדם את שאיפותיה, מוצדקות ככל שיהיו?

מן הסתם, כרייף היתה עונה, כפי שעשתה בראיון אצל אסנהיים, שכולם מפעילים קשרים וזה לגיטימי ונורמלי. אבל אז יכולת לשאול את השאלה המתבקשת שכל ילד היה שואל: "האם זה מצדיק לפעול באי תקינות, כי גם אחרים פועלים כך?" וגם אם זה לגיטימי להפעיל קשרים, זה בטח שלא לגיטימי להפעיל קשרים לתפקיד הדורש ניקיון כפיים כמו שופטת בישראל. 

בשורה התחתונה, אתי כרייף היא חכמה וחדת לשון, סוג של חתולת רחוב, ואתמול היא סובבה על אצבעה הקטנה את שני המנחים שדי נאלמו דום לשמע פלפוליה המתוחכמים. אייל אפילו סיכם את הריאיון כשהחמיא לה שהוא שמע שהיא היתה שופטת טובה. אולם, משופטת נדרשים לא רק חוכמה, כשרון ופקחות, אלא גם ניקיון כפיים הכי קפדני, שמורק, שופשף ונוקה עד לובן צח וטהור, וברגע שנפל חשד שלא כל הכתמים ירדו, היא נאלצת לשלם את המחיר. סה לה וי.