"התמימים" ("Innocent"), נטפליקס
לא אוהב סדרות בספרדית. מה תעשו לי? תלשינו עליי לשגריר? אז בסדר, העונה הראשונה של "בית הנייר" הייתה אחלה. אז העונות הבאות צללו וכבר היו מבישות ממש. ומלבד זאת מה יש לנו בסדרות הספרדיות? אופרות סבון? ובכלל אני עוד לא שוכח להם את ההתלכלכות של 1492, כשגירשו את כל היהודים. יכולתי להיות היום בעל מינוי לברצלונה, עם מסי פעמיים בשבוע, ואם גם ניימאר יחזור, וויי וויי וויי.
ל"התמימים" הספרדית (ככה נטפליקס תרגמו משום מה את "innocent") נכנסתי בכל זאת בלי לשים לב, תוך כדי בהייה חסרת מטרה על המסך, ולקח לי איזה חמש דקות לראות שלא מדובר בטראש ספרדי שגרתי בעובי דף נייר, אלא שיש משהו בדמויות, והעלילה זזה ולוקחת אותך איתה. אז עצרתי את הפרק ויצאתי לאינפורמציה וראיתי שהסדרה נכתבה על פי ספר של הרלן קובן ואז הכל היה מובן.
הרלן קובן בנוי טוב לטלוויזיה. באנגליה הוא עובד ל"safe" הטובה (והארוכה מדי), בפולין ל"ביער" המוצלחת ויוצאת הדופן לצופה ישראלי, ועכשיו הגיע לספרד עם "התמימים". מאט, תלמיד תיכון מוצלח, נקלע נגד רצונו לקטטה במסיבת סיום בית הספר, ובלא כוונה מטיח אל האדמה חבר לכיתה שראשו פוגע בסלע והוא נהרג על המקום.
מאט נשלח לארבע שנות מאסר. בתום ריצוי עונשו הוא משקם את חייו, חי עם בת זוגו אוליביה, אלא שיום אחד אוליביה נעלמת. הוא יוצא לחפש אחריה, מגלה שידע על אודותיה מעט מאוד, ונקלע למערבולת פשע ותככים, ששורש חלק מהם הוא בשנים שבהן היה בכלא.
יש בסדרה שפע בלגן ודמויות עד שקשה לעתים לעקוב אחרי קו העלילה. גם מאט, דווקא מאט, גיבור העלילה, מסתובב כל הזמן באורח טורדני עם ארשת עלבון על פניו (הוא הרי הגבר המרומה), בלי להזיז את הידיים כשהוא הולך מנקודה א' לנקודה ב' (כדי לחזק כנראה את תחושת האני קדוש, ועבדו עליי אבל בכל רגע אני יכול להרביץ לכולם, אז תחזיקו אותי). אבל סך הכל "התמימים" מחזיקה אותך בלי כעס, בלי תחושה שבזבזת זמן, בהחלט רוצה להמשיך לפרק הבא. שווה.
לראות או לוותר: לראות. תמשיך בעבודה הטובה, הרלן.