בדיוק שווייצרי הגיע אושיק לוי לפגישת הצהריים שקבע לנו על בבר במסעדה הקבועה שלו בהרצליה. מחולצת הג'ינס שלבש בצבצה סיכת סרט צהוב למען החטופים. "לא תמצא אותי מסתובב בלעדיה בחודשים האחרונים", הוא אומר. "אני מייחל ומתפלל לרגע שאוכל להסיר אותה, בידיעה שכל החטופים חזרו הביתה בריאים ושלמים. איך יכול להיות שאזרחים ישראלים נמצאים בעזה בתת־תנאים, ולך תדע מה הם עוברים שם. זה לא מתקבל על הדעת. מוכרחים להחזיר אותם כמה שיותר מהר, כי הזמן אוזל".
אושיק לוי: "לא משמיעים אותי ברדיו ונותנים לי תירוצים הזויים"
השקט שנשאר: אושיק לוי חוזר אל אלבומו הראשון
איך עברו עליך החודשים האחרונים מפרוץ המלחמה?
"7 באוקטובר נפל עליי כרעם ביום בהיר. מי ציפה לכזה דבר? זוועת אלוהים. במלחמת השחרור, כשנלחמו על ירושלים ועל גוש עציון, אזרחים לא נחטפו, לא נאנסו. לא להאמין שדבר כזה קרה. במהלך המלחמה הייתי כמה ימים באיכילוב בגלל פרוצדורה רפואית, ופגשתי שם הרבה פצועים. פגשתי חטופים ששוחררו, שמעתי את הסיפורים, חיבקתי אותם והתחזקתי מהם. גיבורים אחד־אחד. לא ייאמן שהם שרדו תופת כזו. כל מה שיכולתי לעשות זה פשוט לנחם את האנשים. לא הופעתי כל התקופה הזו, רק עכשיו אני חוזר להופיע".
דיברת על גורם ההפתעה. הופתענו גם ב־6 באוקטובר 1973, אז פרצה מלחמת יום הכיפורים.
"הייתה לי תחושת דז'ה וו. 6 באוקטובר היה אז יום כיפור, הייתי בבית, ופתאום אזעקה והתחילה ההמולה. חמש שעות אחרי שנשמעה האזעקה הראשונה קיבלתי טלפון מאחד המפקדים מבסיס תל נוף, שהזמין אותי להופיע שם. הוא אמר לי: 'זה לא מה שאנחנו מכירים מששת הימים, זה משהו אחר'. למחרת לקחתי איתי את פופיק (מרדכי ארנון - ד"פ) והופענו".
עוד ממשיך לוי ונזכר: "כמה ימים אחרי זה פגשתי באזור 'קפה קליפורניה' את לאונרד כהן, וזו הייתה הפתעה גדולה. ניגשתי אליו לשולחן, התחלנו לדבר והוא הבין שאנחנו בצרות. הצעתי לו לבוא לשיר בפני חיילים, אבל הוא אמר שהשירים שלו עצובים מדי. שכנעתי אותו וגייסתי את מתי כספי לעניין. כבר באותו יום נסענו לחצור. הופענו בין שש לשמונה הופעות ביום בין הפגזות, ובהפסקות הוא כתב את 'Lover Lover Lover'. לא העלינו בדעתנו ש־50 שנה אחרי אותה מלחמה עדיין יצליחו להפתיע אותנו, ועוד בצורה נוראית כזו".
אתה מאמין שימים טובים עוד יבואו עלינו?
"כן, אני אופטימי מטבעי, ואני בונה על זה שיש לנו עם נהדר וחזק. תסתכל מה אחים לנשק ושאר הארגונים עשו בימים הראשונים למלחמה, וכל העזרה ההדדית של עם ישראל זה כלפי זה. הם עשו מה שהממשלה לא עשתה ולא טיפלה בו עד היום. אני בונה על האזרחים, על האנשים, כי אני מאמין גדול באנשים. היינו בשסע נוראי לפני 7 באוקטובר, ותראה מה קרה. לא משנה מה הדעות שלך ומי אתה, חשוב להיות בן אדם, להיות אחד בשביל השני, לעשות דברים טובים ולא להילחם אחד בשני. כוחנו באחדותנו".
להרגיע את הנפש
בעוד הברמן מוזג ללוי כוסית וויסקי ומגיש מזטים, ניגש לעברנו בחור כבן 40. "מצטער על ההפרעה", הוא אומר ללוי, "אשתי יונית מעריצה גדולה שלך. תסכים להגשים לה חלום ולהצטלם איתה? היא מתביישת". לוי מחייך ועונה בחיוב. יונית ניגשת ומרעיפה עליו שבחים. הוא מודה, מצטלם ומנהל איתה סמול טוק, שואל לעיסוקה. יונית מספרת שהיא רופאה. כשהיא הולכת, השיחה מתגלגלת להרגלי הבריאות של לוי, שחגג בתחילת החודש יום הולדת 80. "אני מתאמן באופן קבוע בחדר כושר כבר 40 שנה, משקולות, מכשירים, אירובי. משתדל לתחזק את הגוף עד כמה שאפשר. שמע, אני כבר לא צעיר, כושר זה משמעותי עבורי".
בעבר התגאית בכך שהפסקת לעשן, והנה, עכשיו אתה עם סיגריה ביד.
"הפסקתי, אבל אחרי שאשתי נפטרה חזרתי לעשן. אני מעשן ממש מעט, סיגריה פה ושם, לא לוקח לריאות. סתם כדי להרגיע את הנפש".
יש עכשיו רנסנס של שירים ישנים שהופכים לפסקול המלחמה הזו. הייתי בטוח שייקחו את שירך "איפה טעינו".
"דווקא לקחו את 'לא הכרתי אותך' של תרצה אתר ונפתלי אלטר, שהקלטתי באלבום השני שלי ועשו ממנו קליפ להשבת החטופים. תחשוב שטקסט כמו 'לא הכרתי אותך מקרוב, אך הייתה לנו ארץ אחת, בלילה היו אותן הדממות, בבוקר השמש הסמיק והיה אז טוב', מקבל משמעות חזקה, בייחוד עכשיו. יש גם בני נוער שלקחו את 'טוליק' והעלו סרטונים לטיקטוק, וזה גם תפס חזק".
בעוד הוא מדבר, ניגש אליו אדם נוסף ומבקש להצטלם איתו. "המבוגרים מכירים אותי מ'בלי סודות' או מהשירים", הוא מסביר. "הצעירים קוראים לי חזי, בגלל תפקיד הירקן שעשיתי ב'קופה ראשית', בעונה הראשונה שעלתה ב־2018. לא האמנתי שהסדרה תתפוס ככה. כשיניב זוהר ונדב פרישמן, הכותבים, פנו אליי, רוב הקאסט היה אנונימי, למעט קרן מור, דב'לה נבון ויענקל'ה בודו. לא הכרתי את החבר'ה, אבל התחברתי לתסריט. כשצילמנו, הרבה מהסצינות היו אימפרוביזציות, וזה חלק מהקסם של הסדרה".
עוד הוא מסביר על 'קופה ראשית' שהפכה לתופעה. "היא תפסה כאש בשדה קוצים. הכי מצחיק שהיום הילדים זוכרים אותי מ'קופה ראשית', ומי שזוכר אותי מ'בלי סודות' אלו האמהות שלהם. בסוף העונה הראשונה, חזי טס לטיול מסביב לעולם עם אשתו והיה אמור לחזור לעבוד בעונה השנייה, אבל החליטו בסוף לא להמשיך את הדמות. עד היום יש אנשים שלא הכירו אותי ומגלים אותי דרך השידורים החוזרים של הסדרה והפרקים שעלו ליו־טיוב. ההצלחה של הסדרה הייתה הפתעה גמורה, אבל מדובר ביוצרים ובשחקנים מוכשרים, ואני מודה על הזכות שהייתה לי לקחת בזה חלק".
בין ריקו לאושר
כשנולד, השם שהעניקו לו הוריו היה "אושר". "אני נקרא על שם סבא רבא שלי, חכם סעיד, וסעיד בעברית זה אושר", הוא מסביר. "ההורים שלי, שדיברו לדינו, כינו אותי ריקו, שזה עשיר בלדינו. החיבור בין ריקו לאושר יצר את הכינוי אושריקו ומשם הקיצור אושיק. לאחי, אברהם חיים יצחקוב לוי, קוראים לוליק. אצלנו במשפחה יש קטע עם כינויים".
איזה בית זה היה?
"זה היה בית חם ואוהב, בית שבו אבא שלי רצה להיות שחקן וזמר ואמא שלי נהגה לשיר להנאתה. בימי שישי המשפחה הייתה עורכת קידוש סביב לשולחן והיינו שרים שירים עד השעות הקטנות של הלילה. אחינו הגדול, יהודה ז"ל, שנפטר בגיל צעיר ממחלת הסרטן, היה שר יפהפה, הוא היה בעל הקול הכי מיוחד במשפחה. וכמובן אחי האהוב והנערץ לוליק שהשפיע ומשפיע עליי מאוד".
אף על פי שגדלת על ברכי הלדינו, לקח לך הרבה שנים לשיר שירים מבית ההורים. רק ב־1990 הוצאת את התקליט "בקצה ילדות", שמבוסס על גרסאות עבריות לשירי לדינו.
"כשההורים שלי נפטרו, הקלטתי את התקליט הזה. אמרו לי: 'אושיק, מה לך וללדינו?'. אמרתי לאנשים: 'הלו, לא נולדתי בוורשה. זו המשפחה שלי. מזה באתי. זה הבית שלי'. אלו שירים נהדרים. זה לא שלא רציתי לשיר שירים כאלה. הלכתי למקומות אחרים, חיפשתי, ניסיתי סגנונות שונים".
ההופעה הראשונה של לוי הייתה ב־1958, כשהיה בן 14. זה קרה בתחרות זמר שנערכה בבנייני האומה בירושלים. הוא ביצע את השיר הספרדי "ירמה", וקטף את המקום הראשון. בנעוריו חבר לגיטריסט והחל להופיע בצמד ושר גם בתוכנית הרדיו של דודו דיין בגלי צה"ל. את לימודיו השלים בבית הספר לדפוס עמל. בשל הסמכתו בדפוס, גויס למחלקת הדפוס בבסיס תל השומר.
"שאול ביבר בחן אותי ללהקת פיקוד המרכז וקיבל אותי, אבל בגלל המומחיות בדפוס לקח חודש עד שהוא הצליח למשוך אותי ללהקה הצבאית", נזכר לוי. "בער בי לשחק ולשיר, הבנתי שזה מה שאני אוהב ורוצה לעשות בחיי ולא רציתי למצוא את עצמי בגיל מבוגר יוצא לעבודה בבית דפוס בחמש בבוקר".
בשנת 1962 הצטרף לוי ללהקת פיקוד המרכז והשתתף בתוכניות "חיילים יצאו לדרך" (1962), "למה כובע" (1963) ו"לא רוצים טובות" (1964). השירים הבולטים בלהקה בתקופתו היו "טוויסט מולדת" ו"כנרת" (שם הרי גולן). "כבר בלהקה התחלתי לעשות חלטורות. הייתי מרוויח בצבא 7 לירות בחודש, עם הכסף של ההופעות בימי שישי במועדונים עזבתי את בית הוריי בזמן השירות הצבאי ושכרתי חדר בתל אביב. מאז אני עושה את דרכי".
עוד לפני שחרורו מהצבא ליהקו אותו דן בן אמוץ וחיים חפר להופיע בהצגה "שייקספיר איננו" במועדון החמאם ביפו. ב־1964 הצטרף ללהקת הטיילת, שכללה בין היתר את גבי ברלין ואת הצמד חדוה ודוד. הלהקה העלתה תוכנית אחת בבימויו של יוסי בנאי ובניהולו המוזיקלי של רפי בן משה והתפרקה אחרי שנה.
צלע שלישית
בשנת 1966 הקים לוי יחד עם חבריו מרדכי "פופיק" ארנון וחנן גולדבלט את שלישיית התאומים, שהייתה המתחרה הבולטת לשלישיית הגשש החיוור. הם שילבו מערכונים ופזמונים בהשראת הלהקות הצבאיות, וכיכבו במחזות זמר ("קזבלן") וסרטי קולנוע ("שני קוני למל"). השלישייה זכתה להצלחה רבה, העלתה שתי תוכניות מצליחות ("הערב יוצאים" ו"רבותיי פצצה") וזכתה למספר להיטים בלתי נשכחים: "שלגיה", "זה לא נורא", "אני אוהב אותך" ו"קול ששון וקול שמחה", שכתב אריק איינשטיין.
"חנן ופופיק חיפשו זמר, צלע שלישית להרכב, הציעו לי להצטרף לשלישייה ומיד עניתי להם 'כן'", אומר לוי. "גרנו אז בדירת רווקים בתל אביב. הייתה בין שלושתנו חברות כל כך עמוקה במשך כל כך הרבה שנים, ועכשיו נשארנו רק חנן ואני. מרדכי עזב אותנו לעולם אחר. יוסי בנאי, שנתן לנו את השם שלישיית התאומים, ביים גם את להקת הטיילת וגם את התוכניות של התאומים, והמפיק אשר חבקין פתח את תיאטרון עונות והופענו שם ערב־ערב".
בחיאת אושיק, באמת חשבתם שאתם יכולים לנצח את הגששים?
"השלישייה הצליחה מאוד, אבל לא הייתה תחרות. הבסיס היה מה שנעשה בלהקות צבאיות, ותרגמו את זה לגרסה אזרחית. התפרקנו בשנת 1970, כי כל אחד רצה לעשות דברים נוספים, אבל אף פעם לא באמת נפרדנו. החברות שלנו נצחית". בשנת 1968 נסע לוי לסיבוב הופעות בצרפת יחד עם להקת הכרמלים, שהיו חברים בה אחיו לוליק, חנן גולדבלט, מיכל טל ורותי ביקל. "זה היה סיבוב הופעות מוצלח בניהולו של יונתן כרמון והפעם הראשונה שהופעתי בחו"ל. הופענו ב'אולימפיה' בפריז, ושם ראיתי הופעות של אום כולתום וסטיבי וונדר, זה הרשים אותי מאוד".
בשנת 1970 הקליט לוי תקליטון סולו ראשון, שמתוכו זכור אחד הלהיטים הבולטים שלו: "חוזה לך ברח", שכתב יענקל'ה רוטבליט והלחין שלום חנוך. "שלום ויענקל'ה כתבו אותו במיוחד עבורי, וזה היה השיר הראשון שהקלטתי לבד. בהרכבים שרתי שירים שהם לא בהכרח אני. 'חוזה לך ברח' ובהמשך שאר השירים שהקלטתי היו שירים שייצגו אותי ואת הרצון שלי להתפתח כאומן. תמיד חיפשתי להישמע שונה ומתקדם, רציתי לשיר שירים שיש בהם אמירה. הכל מתחיל אצלי קודם כל מהטקסט".
כחלק מהרצון שלו לגבש ישות אומנותית עצמאית, חבר לוי ללהקות הקצב הצ'רצ'ילים ו"זיעה קרה" וכן ליוצרים כמו שלום חנוך, יהונתן גפן, צביקה פיק ומתי כספי. הוא הקליט את אריך הנגן הראשון שלו "קצת שקט", שיצא בשנת 1971 ונחשב לאבן דרך ברוק הישראלי, כשמלבד "חוזה לך ברח", סיפק את הלהיטים "לישון, לישון", "שיהיה לך טוב", "שתי אחיות" ו"הרץ למרחקים ארוכים".
"זה תקליט שנתתי בו את הנשמה", הוא אומר. "העבודה עליו התחילה כבר בשנת 69', עשינו חזרות באולפני אשל וחיפשנו חומרים, הקלטנו וגנזנו והקלטנו וגנזנו. זה היה אלבום של ניסויים מוזיקליים. מי שאחראי לצליל פורץ הדרך בו הוא טכנאי הסאונד יהודה קולטון, שחזר זמן מה קודם לכן מלונדון, שם עבד בחברת התקליטים Decca. אחר כך טסתי ללונדון לערוך את התקליט, ופגשתי באולפן את שלום חנוך, כשבחדר השני הקליט אלטון ג'ון והביטלס ישבו באיזה חור באולפן. הרגשתי שאני בגן עדן. הדברים האלה השפיעו עלינו, והרוח הזו ריחפה גם כשהקלטנו את האלבום".
השוטר המרוקאי
הצלחת האלבום הזניקה את קריירת הסולו של לוי והוא הפך באותן שנים לכוכב ענק. במונחים של אותם ימים זה התבטא בכיכובו על שערים רבים במגזינים כמו "להיטון" ו"עולם הקולנוע", באין־ספור מכתבי מעריצות שנשלחו אליו, בהשתתפותו במופעים המובילים במדינה (מפסטיבל הזמר והפזמון ועד פסטיבלי שירי הילדים) ובעיקר בשורה של להיטי ענק שחרכו את הרדיו. ברשימה החלקית של השירים הגדולים שלו מאז אפשר למנות את "זה מכבר", "יונתן סע הביתה", "לא הכרתי אותך", "איפה טעינו", "זכרון יעקב", "ילד אתה שואל", "טוליק", "אליק השחף שלי", "כמו בסרט" ו"לילות שרב".
לוי ביצע שירים לפסקולי סרטים, שמתוכם בלטו במיוחד "עיר מקלט" (מתוך "כץ וקרסו") ו"בלדה לשוטר" (מתוך "השוטר אזולאי"), שנחשב לאחד משירי הקולנוע הישראלי הטובים בכל הזמנים. "את אפרים קישון הכרתי כשהייתי בלהקת פיקוד מרכז. הוא היה כותב לנו מערכונים רבים, שברובם הייתי בתפקיד השוטר המרוקאי. לאחר שחרורי מהצבא, אפרים לקח אותי לשחק בסרטיו הראשונים שלו 'ארבינקא' ו'תעלת בלאומילך'. כשצילם את הסרט 'השוטר אזולאי', הוא אמר שאין לו תפקיד בשבילי, אבל חשוב לו שאקח בו חלק, והציע שאשיר את שיר הנושא שכתבו אהוד מנור ונורית הירש".
היו לך לאורך הדרך לא מעט שותפים מוזיקליים, אבל אני רוצה שנדבר על ההיכרות שלך עם נפתלי אלטר וזאב טנא, שכתבו לך עשרות שירים.
"את נפתלי הכרתי לראשונה בראשית שנות ה־70 כשהתארחתי אצל שלום חנוך בלונדון. יהונתן גפן ונפתלי, שלמד אז קולנוע, היו שם. השיר הראשון שהוא הלחין עבורי היה 'יהונתן סע הביתה'. היה בינינו חיבור מיידי. את זאביק טנא הכרתי כשגרתי בשכונת בבלי בתל אביב. הוא היה מהנדס מזון שלמד בטכניון והייתי פוגש אותו בשכונה. לפעמים הוא היה אומר לי שהוא כותב שירים וביקש שאציץ, הסתכלתי, אהבתי וידעתי שאני מוכרח לעבוד איתו. אנחנו עוברים כברת דרך יחד".
מה שמאפיין את לוי כזמר זו היכולת שלו לשמור על רלוונטיות ולבחור בקפידה את החומרים שהוא מקליט. זה בא לידי ביטוי בתשעת אלבומי הסולו שלו, באוספים וגם בסינגלים שהוציא בשנים האחרונות. ב־2021 הקליט עם נתן סלור את "תמונה" ועם פיטר רוט את "דמעות שמחה". ב־2022 חבר לראפרים טונה וטדי נגוסה לשיר "שובו של מרדכי", ונחשף לקהל חדש. "עקבתי אחרי הקריירה של טונה", אומר לוי. "הוא כותב טקסטים מעולים. כשהוא פנה אליי להקליט את השיר הזה, ישר הסכמתי ומאוד אהבתי את התוצאה".
מה אתה חושב על הזמרים הצעירים?
"אני עוקב אחרי כל שיר חדש שיוצא וחושב שיש מוכשרים ומוכשרות מאוד. אני מתעניין, שומע ומנסה לעזור לדור הצעיר כדי שלא יעשקו אותם. זה היה גם התפקיד שלי באשכולות (חברה לשמירה על זכויות מבצעים של אומני ישראל - ד"פ), שממנו פרשתי לאחרונה אחרי 27 שנה".
אומנם השירים החדשים שלך עברו פלייליסט, אבל מעניין אותי לשמוע מה אתה חושב על היחס של התקשורת כלפי שירים חדשים של אומנים ותיקים?
"נכון, זה משמח ומרגש, אבל עדיין אני חושב שלא נותנים מספיק במה וכבוד לאומנים ותיקים, פחות משמיעים שירים חדשים שלהם וחבל. זה משהו שעדיין לא השתנה לצערי. עדיין אני חושב שמאלבום שיש בו עשרה שירים משמיעים שיר אחד, ומתעלמים משאר השירים. תזמינו פעם בחודש אומן כזה או אחר, תשמיעו את השירים המוכרים, אבל תנו גם צ'אנס לשירים החדשים, כי אתם מפספסים לפעמים חומרים מאוד טובים".
האובדן והאופטימיות
לאורך הקריירה המוזיקלית שלו, לוי גם טיפח קריירת משחק ענפה. היא החלה בתפקידים קטנים בסרטיו של קישון, המשיכה בסרטים כמו "מרגו שלי", "הצד השני", "חכם גמליאל" ו"גבעת חלפון אינה עונה", והתקדמה לסרטים שבהם כיכב בתפקיד ראשי כמו "ז'אקו והיצאניות" (1972) ו"סופו של מילטון לוי" (1981).
בהמשך הגיעו תפקידים רבגוניים, דרמטיים וקומיים, בסרטים כמו "אני והמאהב של אשתי", "עדות מאונס" ו"מעבר לים". "אני אוהב כל תפקיד שמעניין אותי ושבו אני יכול לבוא לידי ביטוי. לא משנה לי אם הוא דרמטי או קומי, אני אוהב להתנסות בכל", הוא אומר. "עובדה, שיחקתי בסדרות שונות כמו 'טירונות', 'לגעת באושר', 'בובות' ו'השיר שלנו'. תמיד אהבתי לגוון. אני עדיין משחק מדי פעם בסרטי קולנוע, לאחרונה בסרטי סטודנטים שפונים אליי, ונהנה מזה".
בשנת 1984 הפך לוי גם לכוכב ילדים ענק, בזכות השתתפותו לצד חני נחמיאס, חנן גולדבלט ונתן נתנזון בתוכנית "בלי סודות", ששודרה בטלוויזיה הלימודית וגידלה את מרבית ילדי ישראל לאורך שנות ה־80 וה־90. "צילמנו את התוכנית כארבע שנים לפני שהיא עלתה לאוויר, ולכל פרק הקדשנו שלושה ימי צילום. מי עושה את זה היום? זו הייתה תוכנית דידקטית לטלוויזיה החינוכית, אבל בגובה העיניים. ילדי ישראל למדו לפיה עברית. השקענו בה מאוד, ועובדה, הנכדים שלי לומדים ממנה עד היום. זה לא ייאמן".
איך באה לידי ביטוי הכוכבות שלך באותן שנים?
"לא חשבתי על זה ולא התעסקנו בזה בכלל, הייתי איש עבודה, עבדתי באינטנסיביות ולא התעניינתי בנושא של כוכבות. אני לא עוסק במיתוגים, אף פעם לא התעסקתי בזה. מבחינתי, קודם כל אתה צריך להיות בן אדם, לא חשוב אם אתה זמר, שחקן או אינסטלטור. המשכתי את העבודה בתחום הילדים גם כשהקלטתי את האלבום 'לפעמים' (1995), שהורכב משירי יהודה אטלס עם מוזיקה של נפתלי אלטר, ובהשתתפות שלי במחזמר 'ספר הג'ונגל' ובסדרת הנוער 'הפיג'מות".
לוי, איש משפחה מסור, חווה ב־2020 את אחד המשברים הקשים בחייו, עם פטירתה של אשתו השנייה עדנה ממחלת הסרטן. "הייתי נשוי לעדנה 42 שנה, היא הייתה אהבת חיי, אישה מדהימה שבחודשיים הלכה לי מול העיניים. הכרתי אותה כחיילת לפני המון שנים. יאיר רוזנבלום היה בן הזוג שלה, ובשלב מסוים הוא הפגיש בינינו. אחרי שהתגרשתי מאשתי הראשונה עירית, הייתי כבר אבא לבן ולבת, והתפתח בין עדנה לביני רומן מחדש ונולדו לנו שתי בנות. היא סבלה מכאבים בגב, ועד שלקחתי אותה לצילום בתל השומר, הרופא אמר שהסרטן כבר אכל לה את העצם. לא אכנס לפרטים, אבל זו הייתה תקופה בת חודשיים של גיהינום שעברנו".
מה עזר לך להמשיך הלאה ולא לשקוע?
"אני אופטימיסט בחיי. יש לי שתי בנות שחולות בסרטן, גם אחי הגדול יהודה נפטר מסרטן כשהייתי בן 23, ככה שאני עובר סדרות של דברים שמחשלים אותי ואני עדיין אופטימי, מלא תקווה ומאמין שהדברים יסתדרו באיזושהי צורה. כך אני חי". נאמן לגישה האופטימית, בימים אלה השיק לוי שיר חדש ומלא תקווה בשם "מחר", שכתבה לירון בן שמעון והלחין עינן פרל. "לירון ועינן המוכשרים כתבו טקסט מדהים שמתאים לתקופה: 'ומחר יעלה לו עוד יום חדש, מתוק ומריר כמו הכל, מחר זה יבוא בלי ענן בשמיים, יביא איתו אור'".
את השיר מלווה קליפ של אביגיל דיאמנט. "אריאל, הבן שלי, ראה את הקליפ שאביגיל עשתה כפרויקט גמר לשנקר והראה לי אותו. ביקשתי ממנה רשות להשתמש בו כקליפ של השיר, זה כל כך התאים לי". לאחרונה חזר לוי להופיע עם ההרכב שלו, בנוסף להופעות משותפות עם מאסטרו גיל שוחט. "אני אוהב ליצור קשר עם הקהל, שנותן לי את האנרגיות", הוא אומר.
אתה עדיין מתרגש על הבמה?
"אם אני לא אתרגש אשאר בבית".
הגיל גורם לך להסתכל אחורה, על הקריירה ועל החיים?
"אני לא אדם נוסטלגי. תמיד מסתכל קדימה, אף פעם לא מביט אחורה. הדברים שעשיתי לאורך כל השנים מדברים בעד עצמם".
מה תאחל לעצמך לשנים הבאות?
"להיות בריא, להמשיך לעשות. כל הזמן חבר'ה צעירים שולחים לי חומרים חדשים, אני כל הזמן בעשייה. אני מאחל לעצמי לחפש וליצור כל הזמן דברים שעושים לי טוב על הנשמה".