אילנה דיין, זה מכבר אושיית-על במפת הטלוויזיה בישראל, ניצבה ליד הקבר הרענן שנכרה בבית העלמין "מנוחה נכונה", בכפר-סבא - ופניה, שעליהם נמתח דוק של עצב, אמרו הכל. זאת, כי מי כמוה יודע עד כמה היא חבה תודה על 30 שנות הצלחה של "עובדה" - תוכנית הדגל הטלוויזיונית שלה, יציר כפיה - לאיש שהובא לנגד עיניה למנוחת עולמים.

היה זה עוזי פלד, מחלוצי הטלוויזיה בארץ, שבהחזרתה הנה של דיין מהשלמת לימודי הדוקטורט שלה בארצות הברית לקראת כינון ערוץ 2, הזניק את אגדת "עובדה", שיחד עם תוכניות בולטות אחרות שהופקו ב "טלעד", החברה הזכיינית שהקים, דוגמת "החמישייה הקאמרית", "החרצופים", "רמת-אביב ג'", "מסע עולמי" ועוד, תרמה לשינוי לבלי הכר של פני הטלוויזיה בישראל.

פלד נהיה מהפכן-של-תקשורת בלי להתכוון להיות כזה. אולי לא ייאמן כעת, אבל זוהי עובדה שב-68', בהיותו בן פחות מ-30, הביא אליהוא כ"ץ, פרופסור לתקשורת שעלה מארה"ב, אותו, יד-ימינו בניהול המכון למחקר חברתי-שימושי בירושלים, להיות לצידו סגן ראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית, שהייתה למעשה שידורי כאן 11 של היום.

"לא להאמין איך תוך חצי שנה התחלנו את השידורים שלנו בשידור מצעד צה"ל ביום העצמאות, כשברור שעם הניסיון הרב שצברתי מאז היום לא הייתי מעז לקפוץ ככה", סיפר פלד, שבמבצע כמעט ג''מס בונדי השיג בלונדון ניידת שידור משומשת תוך כדי תחרות מרתקת עליה עם נציג הטלוויזיה הירדנית.

פלד פעל בבניין היהלומים בירושלים מהרגע שהטלוויזיה הישראלית השתכנה בו. כעבור שנים נחמץ לבו לראותו בחורבנו, "הגם שעזבתי את המקום לפני עשרות שנים". והוא, איש דור המדבר הטלוויזיוני, עזב כבר ב-69', אחרי שנה וחצי בלבד. "עם שילוב הטלוויזיה עם קול ישראל במסגרת רשות השידור, כשהוצע לי לכהן כסנמכ"ל המינהל של הרשות, כמי שהתנגד לשילוב האמור, העדפתי לחזור למכון למחקר חברתי-שימושי, שממנו הגעתי בהשאלה לטלוויזיה - הפעם כמנכ"ל".

ב-73' הקים פלד עם אבשלום כץ את חברת הפקות הטלוויזיה טלעד, ראשי התיבות של טלוויזיה, "עידן" (חברת הפרסום שלו ושל כץ) ודיסקונט השקעות, שהשקיעה. עם כינון ערוץ 2, כעבור 20 שנה, הייתה חברה זו לאחת משלוש זכייניותיו וזאת עד צמצום מספרן לשתיים.

בנועם הליכותיו ידע לפרגן גם למתחריו ובראשם דן שילון מ"רשת", שאותו הכתיר כ"מר טלוויזיה", "לאחר שעשה ב'המעגל' שלו דבר מופלא, במפגש מרתק של מרואיינים מכל גוני הקשת". לעומתו, לא רצה אצלו את דודו טופז, "כשראיתי כיצד התנהג בצורה בוטה כלפי מרואיינים ואנשי-צוות". "הייתי הראשון שזיהה שהוא לא התאים לטלוויזיה ברמה טובה, מה גם שתמיד חשדתי שהאיש לא מאוזן".

 חלק נכבד בסיפור ההצלחה של פלד הייתה פתיחותו להצעות של אחרים. כך אימץ את רעיון מנהל התוכן של "טלעד", אילן דה-פריז, להרצת "החמישייה הקאמרית" ומיורם גלובוס "קנה" את הרעיון לאופרת הסבון "רמת-אביב ג'", על שם השכונה שבה הלה התגורר. את "החרצופים", מתוכניות הדגל של "טלעד", הגדיר כ"תוכנית הסאטירה הטובה ביותר של ערוץ 2, אם כי נאלצתי לצנזר פה ושם". פינה חמה בלבו הייתה לירדנה ארזי, ש'בקפה טלעד', שהגישה אצלנו עם דב גילהר, היא הוכיחה את עצמה כמי שיודעת לראיין והיא לא רק זמרת יפה שמיטיבה לשיר".

גאווה משפחתית הייתה לו על ההצלחה הפנומנאלית של איל - בכור ארבעת ילדיהם שלו ושל ציונה פלד, מי שהייתה עמיתתו במכון למחקר חברתי-שימושי ולימים עבר עמה מירושלים לעירה, הרצליה - בתוכניתו סובבת העולם "מסע עולמי". לאחר שהבן לקה בשבץ מוחי גילו השניים מופת של התמסרות לשיקומו.

פלד היה איש-תרבות מובהק, שאהב ללכת עם רעייתו ציונה לתיאטרון ולקולנוע, אך יותר מכל אהב את המסך הקטן. "אני איש-טלוויזיה מכור, שאוהב דרמות ישראליות וסרטי-תעודה מתוצרת הארץ", העיד על עצמו. הוא טיפח אוסף של מאות מצלמות, מהן משלהי המאה ה-19 ומעבודתו התובענית הוא היה מתאוורר בטיולים - רצוי אקזוטיים - בעולם, בבחינת העץ נפל לא הרחק מהתפוח.

כששאלתיו מה היה עושה לו היה ניתן לו להתחיל הכל מחדש, השיב בבטחה: "הייתי עשה הכל אותו דבר בלי לשנות אפילו פסיק. אני אחד האנשים המאושרים, שחייו מלאי הריגושים וההצלחות זימנו לו את המסלול המעניין ביותר שיכול להיות, כולל כמובן הקמת הטלוויזיה הישראלית וערוץ 2...אפשר לומר שהגשמתי כמעט את כל החלומות שלי".