צירוף מקרי. השחקן והבמאי הוותיק אדי מוכתר התחיל לכתוב את מחזהו "ג'ורג'י" ובו סיפורו של הלום קרב כשנה לפני שאיציק סעידיאן הצית את עצמו והעלה את הנושא בסערה לכותרות. "הרעש סביב העניין גרם לי לעצור זמנית את ההכנות להצגה", הוא מספר. "עכשיו הזמן. חשוב שידעו מה שקורה עם הלומי הקרב, שמגישים מקופחים".
מיהו ג'ורג'י?
"חבר של חבר קרוב שלי. נפגע במלחמת יום הכיפורים והתאשפז למשך 25 שנה במוסד לפגועי נפש. אני משחק אותו כשהוא נע בין מציאות לבין דמיון ואני נע בהצגה בין הבמה לבין קטעי וידיאו כשג'ורג'י חוצה את קווי השפיות ובונה לעצמו עולם של פנטזיות".
איך זה להופיע בהצגת-יחיד?
"זה מעניין. כשאני לבד על הבמה, אני יכול לעשות עליה מה שאני רוצה, אם כי אני נעזר בייעוץ אמנותי של ידיד שלי, מתי סרי, שאיתו שיחקתי בהצגת 'המלך', בבית ליסין, שם הוא שיחק את זהר ארגוב ואני - את אביהו מדינה. אמנם אני במאי, אבל הייתי צריך עוד עין. מהבחינה הזאת מתי עזר לי המון. הצגת-יחיד? - זה לא חדש בשבילי. הצגתי לפני שנים את הצגת 'מרשימותיו של מטורף' מאת גוגול".
מוכתר, 70, הוא צעיר עשרת ילדיה של משפחה מרובת ילדים שעלתה מעיראק וחוותה את הטרגדיה האישית שפקדה את ראשה. "כשעלינו ארצה מהעיר חילה, כאן לא התחשבו במעמדו של אבא שלי וישר תקעו לו טורייה בידיים", מוכתר נזכר. "הוא נשבר בעבודה קשה בכבישים והמצבים האלה קיצרו את ימיו".
בילדותו הוא היה הארטיסט במשפחתו: "הייתי לוקח שולחן בחצר, שם עליה שמיכה, מחורר בה חור, למרות הגערות של אמא ועושה הצגות לילדי השכנים שמהם הייתי גובה גרושים".
לאחר שלמד במגמת אלקטרוניקה בתיכון המקצועי "מכס פיין", שירת בחיל הים: "להקה צבאית? - העדפתי את השירות על אונייה עם חבר'ה שהתרגלתי אליהם, כולל הפלגות לחו"ל. כשבכל זאת לקחו אותי לבחינות ללהקת חיל הים, מצאתי את עצמי בתור לפני שלמה ארצי ולא מצא חן בעיניי מה שהלך שם. עזבתי וחזרתי לאונייה. יאללה, עד היום אני לא מבין איך ויתרתי כל כך בקלות, מה גם שנפצעתי תוך כדי השירות".
מוכתר הוא בוגר סטודיו ניסן נתיב. תפקידו הראשון היה במחזמר "שמח בנמל", בבימויו של יוסף מילוא, ש"היה כמו אלוהים בשבילי". בהמשך הופיע בהצגת "קול קרא והלכתי", על חנה סנש. "הנושא סחף אותי", הוא מספר. "קראתי חומר עליה ואפילו נסעתי לבודפשט בעקבותיה".
לאחר-מכן הוא שיחק פה ושם בהצגות, אך לא תקע יתד בשום תיאטרון רפרטוארי, גם הגיח לתפקידי-משנה בסרטי קולנוע ולסדרות טלוויזיה. למעשה, בעיקר ביים טקסים ואירועים עירוניים בפתח-תקווה, עירו מאז עלייתו ארצה.
גולת הכותרת של פעילותו שם הייתה כבמאי להקת הנוער העירונית "עבר הווה עתיד", כשהמנהל המוזיקלי שם לצידו עד מותו היה עוזי חיטמן, עליו השלום, "בנ'דם זהב, שלמדתי המון ממנו". בין בוגרי הלהקה היו אסנת וישינסקי, מיכל צפיר ורובי דואניס. הלהקה לא החזיקה מעמד לאחר לכתו של חיטמן ומוכתר הקים בעירו תיאטרון קהילתי של חובבים, "שם העלינו הצגות כמו 'כנר על הגג' ו'איש חסיד היה".
אלה הם חייו של אדי מוכתר, שלא נישא מעודו. "לא יצא לי", זאת גרסתו. הוא חי בזוגיות עם אם לילדה וכתחביב הוא מפסל להנאתו. וכעת? - "כעת, אני מגויס ל'ג'ורג'י', בתקווה שהצופים בה יהיו הודות לה מודעים יותר למה שקורה עם הלומי הקרב".