ה-7 ביולי הוא יום הולדתם של רמי פורטיס וברי סחרוף. לא, הם לא נולדו ביחד - פורטיס מבוגר בשלוש שנים, ועדיין העובדה שהם חולקים תאריך לידה כאילו מעידה על הקשר הסימביוטי בין המוזיקאים פורצי הדרך, שלמרות שהפסיקו רשמית לעבוד כצמד לפני 30 שנה, לא מפסיקים להתאחד, להופיע יחד ולהתארח זה אצל זה. לרגל ה-7.7, בחרנו שבעה שירים פחות "להיטיים" של השניים, ביחד ולחוד, שכדאי להכיר.
Ghosts Can't Run Away (1989)
אחרי הצלחת "מינימל קומפקט" באירופה והחזרה לישראל עם "סיפורים מהקופסא", לקראת סוף האייטיז מבצעים פורטיס וסחרוף הסתערות נוספת על היבשת הישנה, תחת השם Foreign Affair. הפעם הניסיון הזה לא הצליח, והשניים הבינו שהגיע הזמן לחזור ארצה בקביעות ולפעול בישראל ובעברית. מה שנשאר מהרפתקאת "פוריין אפייר" הוא השיר המצוין הזה, שבניגוד לרוב החומר המושתף של השניים, סחרוף הוא זה שמוביל בו בשירה. ברבות השנים סחרוף המשיך לבצע אותו בהופעות, בגרסה אקוסטית.
יומו של העכבר 1990
בעוד "סיפורים מהקופסא" נחשב ליצירה האיכותית והמוצלחת ביותר של פורטיסחרוף כצמד, האלבום שבא אחריו, "1900?", היה פשוט מקבץ להיטי רוק אדירים בזה אחר זה. "אמריקה", "ניצוצות", "אין קץ לילדות", "נעליים", "חלום כחול" - שלאגר רודף שלאגר. אבל בתוך האלבום מסתתרת רצועה שפחות נחרתה בזיכרון, ובה פורטיס שר על הפחד שלו מפני השגרה, חיי הבורגנות והשעמום.
ערב חולה 1991
"הכל או כלום", אלבום הסולו הראשון של ברי סחרוף, היה למעשה אלבום פורטיסחרוף נוסף, רק כשברי שר את השירים. פורטיס עדיין היה שם, ככותב מילים, כגיטריסט ובקולות הרקע. לכן, אולי, הוא לא נחשב בשורה הראשונה של אלבומי הסולו של סחרוף, למרות שנמצאים בו שירים נצחיים כמו "לחץ", "באמונה עיוורת", "השומר של הגן", וגם "חלליות" שקצת נמאס עם השנים. עוד היה שם השיר המצוין הזה, שסחרוף הלחין למילותיו של ערן צור.
איש השיש 1996
אמצע שנות התשעים נחשבת לתקופה החלשה בקריירה של פורטיס. האלבומים שהוציא אז, "שוטר פושע והענק הלוחש" מ-1994 ו"איפה הסוסים?" מ-1996, לא הצליחו, ובמקביל סחרוף הופך לכוכב על עם "סימנים של חולשה" ו"חם על הירח", ומתקבלת תחושה שהתלמיד עלה על המורה, מה שהוביל גם לכתבת סופשבוע זכורה לשמצה באחד העיתונים הגדולים שהכריזה פחות או יותר על מות הקריירה של פורטיס. אבל לא רק שפורטיס עוד יתאושש בגדול, גם האלבומים ההם, הכושלים, נשמעים היום לא רע בכלל. אחת הרצועות הטובות והמפתיעות ב"איפה הסוסים" הייתה "איש השיש", דואט של פורטיס עם אלי לוזון, שגם היה שותף בעיבוד. בהתחלה חשדו בפורטיס שהוא ממחזר את הגימיק שהצליח לגידי גוב ב"למה ליבך כמו קרח", אבל זה פשוט היה שיר ענק.
לפעמים 1998
לקראת סוף המילניום חוזר פורטיס לעבוד בצמד עם מוזיקאי אחר, וחובר לשלומי ברכה, סחורה מבוקשת בשוק המוזיקה, מעט אחרי פירוק משינה. השירים הזכורים מתוך האלבום המשותף שלהם, "רץ על הקצה", הם "משאית פיננסית" המבריק ו"בוסה נובה קטן", אבל גם בין הרצועות שלא הצליחו היו דברים טובים, כמו השיר הזה, שפתח את האלבום וגם את המופע שבא בעקבותיו. אגב, הקלטה של המופע הזה במלואו נמצאת ברשת, ומומלץ להאזין לו ולשמוע את פורטיס מבצע שירי משינה כמו "בלדה לסוכן כפול" ו"שלג צח".
נכנע לך 2001
בתחילת המילניום, ברי סחרוף הוא השם הכי גדול בתעשיית המוזיקה המקומית. אחרי "חם על הירח" ובעיקר אחרי "נגיעות", שני אלבומים שכמעט כל שיר בהם מושמע עד היום ברדיו, נראה שכל דבר שסחרוף נוגע בו הופך לזהב, ושאם רק ירצה ימשיך לנפק אלבומים כאלה בקצב שנתי. אבל מה שמאפיין את סחרוף, עוד מהימים בהם חשב לגנוז את "ניצוצות" כי הוא נשמע לו קומוניקטיבי מדי, הוא הסלידה מלהיטים והניסיון להתרחק מהמיינסטרים. וכך, ב-2001 הוא מוציא דווקא את "האחר" - אלבום כבד, שונה, כמעט אנטי-להיטי (למעט "מונסון"), עם עיסוק רב בפילוסופיה. את הטקסט של "נכנע לך" כתב המשורר שמעון אדף, במה שהפך לעוד שיר מוצלח באלבום שהפך לבסוף לקלאסיקה, אבל לא מהכיוון הצפוי.
מועדון החולמים 2006
16 שנה אחרי "1900?", ואחרי כמה סיבובי הופעות איחוד, באמצע העשור הראשון של המילניום חוזרים פורטיס וסחרוף לעבוד יחד על אלבום אולפן חדש, כמו פעם. התוצאה הייתה "על המשמרת", אלבום מפתיע שלא נופל בהרבה, אם בכלל, מהיצירות הקאנוניות של הצמד בזמן פעילותו המקורית. לקראת סוף האלבום הופיע השיר האיטי והיפה הזה, ששר סחרוף. המשפט "עיקר הדיבור הוא הנפש" לקוח מתוך "ליקוטי מוהר"ן" של רבי נחמן מברסלב, במה שסימן את ההתעניינות ההולכת וגוברת של סחרוף במקורות, שתבוא לידי ביטוי באופן יותר מובהק בהמשך.