האם יש דבר כזה מוזיקה של קורונה? - אני שואל את המלחינה הוותיקה רחל גלעין. "השקט של הסגרים השפיע עלי בכיוון של יצירה", היא מבקשת לדייק. "זאת, כשבשני כיוונים של הדירה שלי ברמת-אביב יש עצים ויש ציפורים וכל עוד לא בנו ממול איזו תוכנית תמ"א, היה כאן שקט נפלא. מוזיקה של קורונה? - מה שאני מלחינה לא קשור לאירוע מסוים ולמעשה, הוא המשכי ואני כותבת כשיש לי מה להגיד".
שיחתנו מתנהלת לרגל "פיוס", קונצרט קאמרי מיצירותיה, שייערך מחר בקונסרבטוריון למוזיקה בתל-אביב, בהשתתפות זמרת הסופרן רונה ישראל-קולת, רביעיית "כרמל", הפסנתרנית רויטל חכמוב והמנצח דורון סלומון. "במוזיקה מודרנית מביאים לפעמים מנצח גם כשיש משתתפים מעטים", היא מעירה.
גלעין תחגוג את האירוע לאחר שנתיים שבהן לא נוגנו יצירותיה בקונצרט פומבי. "מאחר שמשדרים יצירות שלי לא מעט בקול המוזיקה, לא נראה לי שהיה נתק ביני לבין הקהל", היא אומרת. "חשוב שיהיו קונצרטים, אבל כידוע עיקר השמעת המוזיקה זה בהקלטות ואני כבר הוצאתי חמישה תקליטורים".
הקונצרט הפעם ייפתח עם בכורת יצירתה החדשה וריאציות על שיר-ילדים לרביעיית מיתרים, בהשפעת מוצרט, כולל שימוש במוטיב מסימפוניית יופיטר שלו. "מדובר ביצירה שמחה ואופטימית", מבהירה המלחינה. "זה תוסס כמו שמפניה', אמרו לי. אולי היה כאן ניסיון לעודד את עצמי כשהלחנתי את היצירה בתחילת ימי הקורונה".
אחריה תבוצענה פוגה לרביעיית מיתרים, משנת 2004, שאותה ביססה גלעין על שמו של יוהאן סבסטיאן באך, "כשבהלחנה שלי הושפעתי מ'הפסנתר המושווה' שלו"; "מאהלריאנה", יצירה של גלעין משנת 2015 עם ציטוטים מהסימפוניה התשיעית של גוסטב מאהלר, המלחין שאותו היא חקרה לעומק בלימודי המוזיקולוגיה שלה והיצירה משנת 2000 "לזכר אמיתי" לרביעיית מיתרים, שבה הנציחה המלחינה את בנם של ידידיה, במלאת עשור למותו בתאונת דרכים. ביצירה הזאת שילבה ציטוט מ"העלמה והמוות", של שוברט.
הקונצרט יגיע לשיאו עם היצירה המרכזית בו, "פיוס", לסופרן, לפסנתר ולרביעיית מיתרים, שאיתו בחרה גלעין לחתום את הקונצרט. ביצירה הזאת, שהולחנה בעיצומם של ימי הקורונה, מתכתבת המלחינה עם שיריהן של שתי משוררות ירושלמיות ייחודיות, שונות מאוד זו מזו - אלזה לסקר-שילר וזלדה. "הן שונות, אבל אצל שתיהן יש מיסטיקה מהקבלה", מציינת המלחינה.
גלעין, 72, לבית גלוכוביץ', נולדה בשטוקהולם שבשוודיה להורים מפולין, ניצולי שואה - אמה, ששרדה את בירקנאו ואת מצעד המוות ואביה שלחם נגד הנאצים בצבא פולין החופשית. "בשטוקהולם הרגשתי זרה ולא מקובלת, למרות היחס הנאות כלפיי", היא מספרת. "גדלתי בבית שבו ההורים לא רק שלא דיברו על השואה, אלא שאמא הסירה את המספר מהזרוע שלה. הנושא היה אצלנו טאבו".
ובאשר למוזיקה?
"כששמעתי בגיל חמש את הווריאציות לפסנתר של מוצרט, ידעתי מאז שגם אני רוצה לחבר מוזיקה. כילדה קטנה לא ידעתי מה זה מלחין ומה זאת קומפוזיציה, אבל רציתי גם. כשמגיל תשע למדתי לנגן בפסנתר, ניגנתי אותן וריאציות, אבל זה לא סיפק אותי. היה לי חשוב להביא משהו משלי. הלחנים שלי צמחו מאלתורים בנגינה".
גלעין עלתה ארצה עם משפחתה ב-75', כשעם העברית שבה שלטה היא למדה באקדמיה למוזיקה בתל-אביב. "קיבלו אותי יפה למרות ההזדהות שלי עם התרבות הצפון אירופאית", היא מציינת. "מי שהפך אותי מסטודנטית למוזיקה למלחינה זה המורה שלי באקדמיה, המלחין ליאון שידלובסקי. אנחנו לא באותו כיוון קומפוזיטורי, אבל קיבלתי ממנו הרבה מאוד".
הפריצה של גלעין הייתה כשהיצירה שלה "מעגלים", שאותה היא חיברה כעבודת-גמר בקומפוזיציה בהשגחת שידלובסקי, בוצעה בבכורה עולמית בשוודיה, ארץ הולדתה, על-ידי התזמורת הסימפונית של רדיו שוודיה, בניצוחו של גארי ברתיני, כשבהמשך נוגנה גם על-ידי הפילהרמונית הישראלית.
האם התזמורות בארץ מגלות פתיחות כלפי יצירות-מקור?
"הבעיה כאן היא לא עם המוסדות המוזיקליים, כשאני מסתדרת מצוין עם התזמורות, אלא עם המוסדות הלא מוזיקליים, שלא נותנים שום עדיפות לתרבות, בפרט לא למוזיקה. למרות זאת, אני מצליחה להגיע לקהל הרבה בזכות השידורים הרבים של יצירות שלי בקול המוזיקה".
עד כמה רבים? - בהקשר הזה יש לה סיפור: "כשהייתי בברלין, חיכיתי לאוטובוס בתחנה שבדיוק עליה הייתה תמונה של אייכמן בקשר לאיזשהו אירוע. למקום הגיעו שני בני-זוג ושאלו אותי שאלה על האוטובוסים. הבחנתי אצלם במבטא ישראלי ושאלתי אותם מאיפה הם. 'אנחנו מפתח-תקווה', ענו. כשהם שאלו אותי מי אני ואמרתי את שמי, הם אמרו שהם מכירים אותי מקול המוזיקה. כשלידינו התמונה של אייכמן, עצם השיחה שלנו על מוזיקה הייתה עוד הוכחה שאנחנו ניצחנו".
גלעין היא בת שיח מרתקת. שורשיה פולניים, כאמור, אבל העברית המלוטשת שלה נאמרת במבטא...שוודי עד כדי להזכיר את סרטיו של ברגמן. כרווקה מבחירה, היא חיה בגפה. גלעין מתייחסת לכך: "היה סיפור על מנצחת צעירה, שניצחה בתחרות ניצוח. בוקר אחד, שעות לפני שעמדה לנצח כפרס על הפילהרמונית, בעלה הודיע לה על פירוק המשפחה בגלל היותה עסוקה מדי במוזיקה. אני מנעתי מעצמי דברים כאלה. אני מעדיפה להיות רווקה ולא להזדקק לטובות של אף אחד. הבחירה הזאת הייתה אחת הטובות שעשיתי בחיים שלי".
לא חסרים לך ילדים?
"כן, חסרים. אז הילדים והנכדים של אחי, מרדכי, בקיבוץ לביא, הם בשבילי כמו הילדים והנכדים שלי".