ואל קילמר, שחקן הוליוודי שטעם את טעם הכוכבות כג'ים מוריסון וכבאטמן, אך שכישרונותיו המגוונים ואישיותו החמקמקה הפכו אותו גם לשחקן משנה בולט, נפטר הבוקר (שלישי) בלוס אנג'לס. הוא היה בן 65. הסיבה למותו הייתה דלקת ריאות, כך מסרה בתו, מרסדס קילמר. לדבריה, קילמר אובחן עם סרטן הגרון בשנת 2014 והחלים ממנו.
קילמר ערך את הופעת הבכורה שלו בסרט "סודי ביותר!" (1984), קומדיית ריגול מהתקופה של המלחמה הקרה, בה כיכב כזמר אמריקאי מצליח בברלין שנקלע בעל כורחו למזימה מזרח גרמנית לאיחוד מחדש של המדינה.
הוא נתן פרשנות סגנונית עזה לדמותו של מוריסון, סמל החושניות הפסיכדלית, בסרטו של אוליבר סטון "הדלתות" (1991). באופן מפורסם יותר, בין מייקל קיטון לג'ורג' קלוני, הוא גילם את התפקיד הראשי (ואת חליפת העטלף) ב"באטמן לנצח" (1995), נלחם בעיר גות'אם נגד טו-פייס (טומי לי ג'ונס) והחידונאי (ג'ים קארי), אם כי לא קילמר ולא הסרט נחשבו כנציגים מצטיינים של סדרת באטמן.
ב-1986, סקוט ליהק אותו לסרט התקציב הגדול הראשון שלו, "אהבה בשחקים" (1986), דרמה מלאת טסטוסטרון על טייסי קרב של הצי בהכשרה, בה שיחק קילמר את היריב הקול והבטוח בעצמו של כוכב הסרט, טום קרוז. זה היה תפקיד שהיווה תקדים למספר הופעות בולטות אחרות של קילמר כשחקן משנה או כחלק מאנסמבל כוכבים. הוא שב לתפקיד בהופעת אורח קצרה בהמשך לסרט משנת 2022, "אהבה בשחקים: מאבריק".
הוא שיחק את הולידיי, יורה-מהמותן האורבני והפזרן, ב"טומבסטון" (1993), מערבון דמים, לצד קורט ראסל, סם אליוט וביל פקסטון כוויאט, וירג'יל ומורגן ארפ. הוא היה חלק מכנופיית שודדים ב"היט" (1995), סרט בכיכובו של רוברט דה נירו כמוח מאחורי שוד ואל פצ'ינו כשוטר הרודף אחריו.
הוא היה שחקן משנה, לצד מייקל דאגלס, ב"הרוח והחושך" (1996), סרט תקופתי על ציד אריות שהתרחש באפריקה בסוף המאה ה-19. ב"פולוק" (2000), בכיכובו של אד האריס כצייר ג'קסון פולוק, הוא היה אמן עמית, וילם דה קונינג. הוא שיחק את פיליפ ממקדוניה, אביו של אלכסנדר הגדול (קולין פארל), באפוס המפואר של אוליבר סטון "אלכסנדר" (2004).
לאורך הקריירה שלו, קילמר לעתים קרובות השאיר רושם, הן אצל צופי סרטים והן אצל יוצרי סרטים, של חוסר צפיות. "רוב השחקנים מזהים שיש משהו שונה בוואל ממה שנראה לעין", אמר סטון בראיון בשנת 2007 לסדרת הטלוויזיה "ביוגרפיה". דייוויד מאמט, המחזאי והתסריטאי שביים את קילמר במותחן הפוליטי "ספרטן" (2004), הוסיף, "מה שיש לוואל כשחקן הוא משהו שיש לשחקנים הממש, ממש גדולים, והוא שהם גורמים לכל דבר להישמע כמו אלתור".
ואל אדוארד קילמר נולד בלוס אנג'לס ב-31 בדצמבר 1959, וגדל בשכונת צ'אטסוורת' בחלק הצפון-מערבי הרחוק של העיר, שם שכניו היו רוי רוג'רס ודייל אוונס וחבריו לכיתה בתיכון היו קווין ספייסי ומארה ויניגהאם. אביו, יוג'ין, איש נדל"ן, ואמו, לשעבר גלדיס אקשטאדט, התגרשו כשוואל היה בן 9. אחיו הצעיר וסלי טבע בבריכת שחייה בשנת 1977, אירוע שרדף את קילמר במשך שנים לאחר מכן.
זיכרונותיו מאותו אובדן היו במרכז הופעתו ב"אגם המוות" (2002), על אדם שמונע על ידי אשמה ומחפש גאולה לאחר שהיה עד לרצח אשתו ולא הצליח להציל אותה. "יש כמה נקודות בסרט שבהן הבחור פשוט לא יכול להמשיך", אמר קילמר בראיון לניו יורק טיימס בשנת 2002. "לא באמת חזרתי לכדור הארץ עד כשנתיים או שלוש אחרי שאחי מת".
בשנת 2021, קילמר היה נושא הסרט "ואל", סרט דוקומנטרי עליו המבוסס על עשרות שנות חומר ארכיוני. ילדיו היו מפיקים שותפים, ובנו ג'ק היה המספר. הסרט זכה במספר פרסים, כולל פרס Critics Choice לסרט דוקומנטרי היסטורי או ביוגרפי הטוב ביותר.
בראיון להוליווד ריפורטר בשנת 2012, קילמר דיבר על היעדרותו מהוליווד המיינסטרים במשך עשור או יותר והודה שקשת הקריירה שלו הייתה יוצאת דופן. היו לו עניינים אחרים, הוא אמר; הוא רצה לבלות עם ילדיו. "אין לי חרטות", הוא אמר, והוסיף: "זה משל אבל זה קצת נכון: ברגע שאתה כוכב, אתה תמיד כוכב. זה רק, באיזו רמה?".
