בכל יום עצמאות אנחנו רגילים לראות בטלוויזיה את אותם הסרטים, לכן בחרנו עבורכם רשימה מיוחדת, עם מגוון יצירות ישראליות, שחמקו תחת הרדאר במרוצות השנים. אז אם אתם כבר יודעים לדקלם בעל-פה את הדיאלוגים מגבעת חלפון, חגיגה בסנוקר ואסקימו לימון, ומחפשים לראות משהו חדש - את הסרטים האלה כדאי לכם להזמין עכשיו.
ההופעה הקולנועית של עפרה חזה שנשכחה | נערת הפרברים, 1979
הזמרת עפרה חזה הייתה מן הכוכבות הבלוטות של ישראל בשנות ה-80. היא פרצה לתודעה ברגע אחד, כאשר ביצעה ב-1979 את "שיר הפרחה" שכתב אסי דיין, ונחשב לפרובוקטיבי במיוחד באותם ימים.
לא היה מדובר בסתם שיר, אלא בחלק מתוך פס הקול של הסרט "שלאגר", בו השתתפה באחד התפקידים הראשיים, אשר הקנה לה פרסום גדול. מאז חזה לא שיחקה בסרטי קולנוע. אך יחד עם זאת, לא היה מדובר בהופעתה הקולנועית היחידה. למעשה, באותה השנה בדיוק, השתתפה חזה בסרט נוסף, אך מוכר פחות: "נערת הפרברים" שביים ג'ורג' עובדיה.
בניגוד ל"שלאגר", שהיה קומדיה ללא רסן, "נערת הפרברים" היה מלודרמה על שלושה חברים (אבי, צ'וצ'ו וסוסיתא) המתגוררים ב"שטח הגדול" שביפו העתיקה, ומתפרנסים מעבודות מזדמנות ומעשי מרמה. יום אחד הם פוגשים בוורד, בחורה צעירה, בודדה ועיוורת (בגילומה של חזה) המתפרנסת ממכירת סיגרים ברחוב. אבי (אורי סאלי), מתאהב בה ומחליט לעזור לצעירה העיוורת בגיוס כסף עבור ניתוח שיחזיר לה את ראייתה.
לאחר שהשלושה לא מצליחים להשיג את הכסף בדרכים המקובלות, הם שודדים בעל עסק המלווה בריבית, ושניים מהם נעצרים על ידי המשטרה, נשפטים ונשלחים לכלא.
במקביל, הנערה העיוורת עוברת את הניתוח בהצלחה וחוזרת לראות. כאשר היא רוצה לפגוש את השלושה ולהודות להם על מעשה החסד, היא אינה מוצאת אותם. אמרגן אשר פוגש אותה באקראי, מחליט להפוך אותה לזמרת. ההימור מצליח, ונערת האשפתות הופכת לכוכבת פופ, ששם הבמה שלה הוא, איך לא, עפרה חזה.
לאחר שחרורם מהכלא, מחליטים השלושה לצאת להופעה של הזמרת על מנת לפגוש אותה. אולם, בסיום ההופעה הם מחליטים להימלט, אך ורד מזהה את קולו של צ'וצ'ו ומיד נוטשת את העיתונאים והמעריצים, יוצאת מבניין התיאטרון ופוגשת בהם.
כשסיפור החיים של זוהר ארגוב נצרב בצלולואיד הישראלי | זהר, 1993
שנות ה-90 היו תקופת שפל עבור הקולנוע הישראלי שחווה פגיעה מסחרית קשה: לאחר שבמחצית השנייה של שנות ה-80 בתי קולנוע רבים נסגרו לטובת ספריות הווידאו שקמו, בתחילת שנות ה-90 הטלוויזיה בכבלים והשקת ערוץ 2 היו המסמר האחרון בארון המתים של תקופת הזוהר של הקולנוע הישראלי המסחרי.
אחד הסרטים הבודדים שחרגו מהגזירה, היה סרטו של במאי ערן ריקליס, "זהר", שיצר יחד עם התסריטאים אמיר בן-דוד ומשה זונדר, על עלייתו ונפילתו של הזמר זוהר ארגוב, שהיה "המלך" של המוזיקה המזרחית בשנות ה-80.
לנעליו של ארגוב, נכנס השחקן שאול מזרחי, שהיה דומה במראהו לזמר. מאפיין נוסף שבלט בסרט היה פס הקול שלו, שהורכב משיריו המקוריים של ארגוב, אותם מלמל מזרחי בשפתיו - דבר שנתן תחושה כאילו מדובר בארגוב עצמו.
במקור, היה אמור לגלם את ארגוב, הזמר והשחקן מתי סרי, שהופיע קודם במחזמר "זוהר", ורצה לשיר בעצמו את השירים של פס הקול מתוך הסרט. אולם, בסופו של דבר, כאמור, נבחר מזרחי לתפקיד שזיכה אותו בפרס אופיר.
ההופעה הסוערת של ראש הממשלה החליפי | שירת הסירנה, 1994
ב-1994 עלה לאקרנים סרטו של הבמאי איתן פוקס, "שירת הסירנה". הסרט היה גרסה קולנועית של ספר בעל אותו שם שכתבה עירית לינור.
העלילה מתרחשת בימי מלחמת המפרץ בינואר 1991, אז תל אביב חוותה מדי לילה מתקפות של סקאדים ששוגרו מעיראק, וסובבת סביב טלילה כץ (דלית קהן), פרסומאית תל אביבית שנונה ויאפית.
כץ מתאהבת בנוח נאמן (בועז גור-לביא), מהנדס מזון מרובע, השונה ממנה ומסביבתה. בעקבות שיחת טלפון מדנה (אביטל דיקר), חברתו לשעבר של נוח, בורחת טלילה לבית אביה.
יחד עם זאת, זהו לא החלק המעניין של הסרט: בשנות ה-90, היה שר החוץ וראש הממשלה החליפי יאיר לפיד בעיצומה של הקריירה שלו כאיש תקשורת. לאחר שכתב בעיתונות המודפסת, מצא את מקומו בטלוויזיה, כאשר הפך למגיש תוכנית בידור בכבלים, שבהמשך עברה לערוץ הראשון ולאחר מכן לפריים טיים של ערוץ 2. בין לבין, השתתף לפיד גם בכמה סרטי קולנוע, בהם הסרט המדובר, בתפקיד האקס עופר שטרסברג, שמציע לטלילה נישואין עמו, ולבסוף נדחה על ידה.
הסרט הישראלי שהקדים את טרנטינו | מבצע שטריימל, 1984
בשנת 1984, המפיק מיכאל שוילי הטיל על בנו, בני שוילי, שהיה אז קולנוען צעיר, לביים את אחד הסרטים העלילתיים המוזרים שהופקו בישראל: "מבצע שטריימל".
הסרט הקומי מספר את סיפורו של אריק לנדאו (טוביה טבי) לוחם יהודי בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה שמגייס את שני חבריו החרדים, קורט (הנרי פייר) וזיגי (יעקב בן-סירא), לצנוח בתוך השטח הגרמני ולהוציא מאחת המפקדות הגרמניות מסמכים על מערך הפצצות של הצבא הנאצי.
השלושה נחשפים על ידי הנאצים ונלקחים לחקירה במפקדה בה נמצאים גם המסמכים המבוקשים. הם זוכים לסיוע מכומר מקומי ועמו הם משתלטים על הגנרל הגרמני שולץ (יהודה אפרוני). השלושה משתלטים על שדה תעופה מקומי ומאלצים טייס גרמני להטיס אותם לבריטניה.
הסרט מכר בישראל 54,100 כרטיסים בלבד והופץ במדינות רבות בעולם. 25 שנים לאחר מכן הראה הבמאי קוונטין טרנטינו בסרטו "ממזרים חסרי כבוד", עד כמה מבצעים של יחידות קומנדו יהודיות נגד גנרלים נאציים, הם דלק מצוין לקומדיות.
ההופעה הקולנועית האחרונה של "הגשש" | הקרב על הוועד, 1986
הסרט שעלה לאקרנים ב-1986 ונכתב על ידי אסי דיין, היווה סאטירה על מערכת הבחירות של 1984. במרכז העלילה ניצבות שתי הדמויות של שכנים יריבים אשר שונאים זה את רעהו: עצמון (שייקה לוי), יו"ר וועד הבית הבלתי ניתן להחלפה, מסור לתפקידו, לעתים יותר מדי, המנסה להוציא צו סגירה למרפאה של ד"ר שורש (ישראל פליאקוב), כיוון שהיא מרעישה יותר מדי לטעמו. איש עדות המזרח אשר תומך במפעל ההתנחלויות ומדמה בסרט את הימין בהובלת הליכוד.
ד"ר שורש הוא רופא שיניים שעלה לישראל מברית המועצות, מנהל קליניקה פרטית בקומת הכניסה לבניין, ומחזיק בתפיסת עולם שמאלנית-סוציאליסטית. הוא מציע לפועל הניקיון הערבי של הבניין, רפי (משה איבגי), "לתת עם למדינה פלסטינית". הוא מדמה בסרט את השמאל בהובלת המערך.
ד"ר שורש מבין שהדרך היחידה לעצור את פינוי הקליניקה שלו מהבניין היא רק אם ייבחר לראשות הוועד, מה שמוביל להתפתחות מערכת בחירות של ממש. הקרב על כל קול של כל דייר נהיה קשה עבור כל אחד משני המתמודדים שבמבטיחים להוציא לפועל רפורמות שונות אם ייבחרו, לרבות החלפת הדשא בכניסה לקוצים כדי למנוע מהדיירים לדרוך במקום. לבסוף, זוכים השניים במספר קולות זהה, מה שמוביל אותם להקים ממשלת אחדות לבניין.
מדובר בסרט האחרון בכיכובה של שלישיית "הגשש החיוור", שיצא כ-20 שנים מאז שהופיעו השלושה יחדיו על מסך הבד לראשונה. את התסריט, כאמור, כתב דיין שהציע לבמאי הקולנוע אבי כהן לקחת את המושכות על מלאכת הבימוי של הסרט. "עשיתי שתי פרסומות מאוד מוצלחות עם הגשש, ככה הם הכירו אותי", מספר כהן ומוסיף: "ערב אחד ישבתי בפאב בתל אביב עם אסי דיין והוא שאל אותי אם אני רוצה לעשות סרט עם הגשש. אמרתי 'כן'. למחרת פשנל (מפיק הסרט) התקשר אלי".
לדבריו, תקציב הסרט לא היה גבוהה במיוחד, מה שלמשל בא לידי ביטוי בכך שהוא צולם במצלמות 16 מ"מ, במקום 35 מ"מ, כמקובל. "רוב הסרטים היו בתקציב מאוד נמוך. ההנחה של המפיק הייתה שהשם 'הגשש' יביא את הצופים".
כהן מספק הצצה לעבודה מאחורי הקלעים על הסט ונזכר: "הייתה שם סצנה שפולי שיחק את רופא השיניים בקליניקה שלו כשהוא רב עם שייקה. היה שם ניצב שישב על הכיסא כפציינט עם פה פעור, אנחנו התחלנו לצלם את זה כשברקע שייקה ופולי מדקלמים מערכון של הגשש ואני אומר 'תעצרו'. ראיתי שהניצב פרץ בצחוק בגלל המערכון של הגשש".
יחד עם זאת, לא הכל היה ורוד במהלך צילומי הסרט. כך למשל, באחד ימי הצילום, הביאה עיריית חולון פקחים לבניין בטענה כי התפאורה ששימשה את המרפאה של ד"ר שורש נחשדה כבנייה לא חוקית. "היה באמת רגע כזה", נזכר כהן. "הייתה קומת עמודים בכניסה לבניין. אנחנו בנינו בין העמודים את הקליניקה, וזה באמת נראה כאילו מישהו בנה שם קליניקה. הגיע איזה פקח לשם. זה נראה לי סיפור סביר מאוד כי הקליניקה הייתה מאוד משכנעת".
"רוב השחקנים היו מדהימים", קובע כהן. "זו הייתה סאטירה של אסי על החברה הישראלית. הוא שם שם דמות של ערבי שמביט על כל הצד הזה באירוניה. היה לי חשוב שישחק אותו משה איבגי. הוא היה כבר כוכב, אבל בתחילת דרכו. אני מאוד אהבתי את המשחק שלו. היה לי חשוב שאת הדמות שלו, שמביטה על הכל, ישחק שחקן עם כוח, עם נוכחות. זה היה באמת איבגי".