השחקן היהודי-אמריקאי ג'ורג' סיגל הלך לעולמו היום (רביעי) בגיל 87. סיגל, שהיה מועמד לפרס האוסקר על תפקידו בסרט "מי מפחד מווירג'יניה וולף", כיכב בסרטים כמו "אני אוהב את גרושתי" ו"תראו מי מדבר" ובסדרות הטלוויזיה "תהרוג אותי וזהו" ו"הגולדברגים".
אלמנתו של סיגל, סוניה גרינבאום, פרסמה הודעה בה נכתב כי סיגל נפטר כתוצאה מסיבוכים בעקבות ניתוח מעקפים שעבר.
מאולפני סוני, שמפיקים את הסדרה "הגולדברגים" בה הוא משתתף משנת 2013, נמסר כי "אנחנו מצטערים על לכתו של ג'ורג' סיגל. הוא היה אייקון אמיתי ואגדה בתעשייה. ג'ורג' האיר את המסך בכל פעם שהיה מול המצלמה והיה ג'נטלמן חם ואמיתי". עוד נמסר, כי הפרק האחרון בהשתתפותו של סיגל ישודר בארצות הברית בעוד כשבועיים.
סיגל למד בתיכון פנימייתי השייך לקהילת אגודת הידידים (הקווייקרים), למד ב"מכללת האוורפורד" שבפנסילבניה ולאחר מכן ב"אוניברסיטת קולומביה", שם סיים בהצלחה את לימודיו בשנת 1955. ב-1956 התגייס לצבא האמריקאי.
הוא החל את דרכו כשחקן קולנוע בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 כאשר הופיע בדרמות "היום הארוך ביותר" בתור נחת אמריקאי, "ספינת השוטים" בתפקיד הנוסע היהודי דייוויד, ב"מלך עכברוש" בתפקיד הראשי הראשון בתור "המלך" במחנה השבויים היפני ובמערבון "הזמנה לאקדוחן".
על עבודתו המוקדמת קיבל סיגל בשנת 1965 את פרס גלובוס הזהב לשחקן המבטיח הטוב ביותר, ביחד עם השחקן הישראלי חיים טופול.
בשנת 1966 זכה סיגל לשדרוג משמעותי בקריירה שלו בזכות תפקיד שקיבל מהבמאי מייק ניקולס בדרמה "מי מפחד מווירג'יניה וולף?". על הופעתו בתפקיד המדריך הצעיר והנאה ניק הועמד סיגל לפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר.
בנוסף להופעתו המוערכת שיחק סיגל באותה שנה גם בתפקיד הראשי במותחן הריגול הבריטי "המשימה ברלין" ובדרמת המלחמה "הפיקוד האבוד". ב-1967 הופיע סיגל בסרט הפשע של רוג'ר קורמן המבוסס על "טבח יום ולנטיין" בתפקיד הרוצח השכיר פיטר גוסנברג חבר ה"כנופיה הצפונית".
ב-1968 הוא הועמד לפרס באפט"א לשחקן המשנה הטוב ביותר על הופעתו במותחן הקומי "לא דרך להתייחס לגברת" בתור הבלש מוריס ברומל ושיחק בסרטו של סידני לומט "ביי ביי איש אמיץ". ב-1969 שיחק בסרט המלחמה "הגשר על הרמאגן" בתפקיד לוטננט פיל הארטמן.
בשנת 1973 זכה סיגל בפרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר בסרט קומי/ מוזיקלי על הופעתו בתפקיד סטיב בלקבורן בקומדיה הרומנטית הבריטית "מגע של איכות".
בשנות ה-70 התפרסם גם לצידה של ברברה סטרייסנד בקומדיה "הינשוף והחתלתולה" בתור הכתב פליקס, לצידו של רוברט רדפורד בדרמת הפשע הקומית "היהלום הלוהט" ולצידה של גולדי הון במערבון "הדוכסית ודיטווטר פוקס", בו שיחק בתפקיד המהמר דיטווטר פוקס.
בשנת 1976 זכה סיגל להנחות את טקס האוסקר לצידם של כוכבי קולנוע בדמותם של וולטר מתאו, ג'ין קלי, רוברט שו וגולדי הון. ב-1978 שיחק סיגל בקומדיית הבישול "רציחות קטנות של אשפי מטבח גדולים" בתפקיד יזם המזון המהיר רובי רוס.
ב-1981 הופיע סיגל בקומדיה "עותק פחם" לצידו של כוכב הקולנוע דנזל וושינגטון בהופעת הבכורה שלו. שנות השמונים אופיינו בקיפאון מסוים בקריירת המשחק של סיגל והוא פנה לעסוק במוזיקה והקים להקת ג'אז משלו.
ב-1989 שיחק בקומדיה המצליחה "תראו מי מדבר" בתפקיד אלברט, גבר נשוי המכניס להריון את גיבורת העלילה רואת החשבון מולי ג'נסן (קירסטי אלי). ב-1991 השתתף בדרמה המוזיקלית "למען הבנים" בתור ארט סילבר כותב הבדיחות של הבדרנית דיקסי לאונרד (בט מידלר).
בשנת 1996 שיתף פעולה עם בן סטילר בקומדיות "אני, אשתי ואמי החורגת" בתפקיד אד אביו המאמץ של מל קופלין ו"כייבל גאי" בהפקתו של סטילר בתור אביו של סטיבן (מתיו ברודריק).
באותה השנה חזר סיגל לשתף פעולה עם ברברה סטרייסנד לאחר כ-26 שנה בדרמה הקומית בבימויה "שתי פנים למראה". הוא הופיע בפעם האחרונה בקולנוע בשנת 2010 בדרמה הקומית "על אהבה וסמים אחרים" בתפקיד אביו של ג'יימי רנדל (ג'ייק ג'ילנהול). החל משנת 2013 שיחק סיגל בסדרת הטלוויזיה "הגולדברגים".