סרטו של מוחמד בכרי, "ג'נין ג'נין" נאסר להקרנה בישראל, כך פסקה אמש שופטת בית המשפט המחוזי. בנוסף, הורתה להחרים את כל עותקי הסרט הקיימים בישראל. פרופ' דוד צנגן, שהיה הרופא החטיבתי של הגדוד המוצג בסרט, שוחח הבוקר (שלישי) עם גולן יוכפז וענת דוידוב ב-103FM על הנושא.
זה באמת כל כך משמעותי, החלטת השופטת?
זו החלטה משמעותית ביותר. תראו, כשאנחנו יצאנו להילחם, אנחנו יצאנו להילחם באינתיפאדה של מחבלים שיצאו לרחובות פה בירושלים, בתל אביב ובחיפה והרגו אלף אנשים. יצאנו להילחם בקן הצרעות הזה בג'נין, בכדי להילחם באותו מקום שהוציא את הפיגועים במסעדת סברו ובדולפינריום בתל אביב ובמלון פארק בנתניה ובמסעדה בחיפה. אנחנו לחמנו מבית לבית, ו־23 חיילים נהרגו בקרב הזה כאשר לחמנו בצורה כזו, שלא הפגזנו מהאוויר ולא בטנקים, לקחנו בחשבון שאנחנו רוצים שיהיו כמה שפחות נפגעים. בקרב הזה אנחנו הכרענו את האינתיפאדה בהובלה בזמנו של ראש הממשלה אריאל שרון, ואחרי הקרב הזה האינתיפאדה נראתה אחרת, נחלשה, ולבסוף גם נמחקה.
השאלה עד כמה אתה מופתע מהחלטת בית המשפט. זה הפתיע אותך שההחלטה הייתה חד משמעית?
נשאר משהו אחד כל השנים והיא ההסתה ועלילת הדם. במשך כל השנים היא הדלק שמניע את השנאה, ההתאבדויות, והטרור שמגיע מהצד הפלסטיני. הסרט הזה הוא דרך לקשור לחיילי צה"ל את הידיים בכדי שלא נפגע בשונאים שלנו ובמעלילי הדם.
זאת אומרת שהסרט הזה היה הרבה יותר מהסתה רגילה. הוא היה כלי בידי הרשות הפלסטינית?
בוודאי. הסרט הזה מומן על ידי הרשות הפלסטינית. שר ההסברה שלהם הוא היה המממן של הסרט הזה. הדרך להילחם בעם שלנו במשך דורות הייתה עלילות דם בשביל להשחיר אותנו, ובשביל שישנאו אותנו.
מה העלילה שתועדה לא נכון בסרט הזה?
להגיד שאנחנו הרסנו את בית החולים כאשר אבן לא נפלה ממנו, והם יודעים את זה, זה שקר מוחלט. להגיד שאנחנו יורים לזקנים בידיים וברגליים, ובוזזים את כספם. להגיד שאנחנו מרוצצים את ראשם של הילדים? זו הייתה ממש תעשייה, עראפת הוביל את זה, יחד עם כל חבר מרעיו כולל מושתל הכליה שעכשיו אושפז אצלנו בהדסה. האנשים האלה אמרו עלינו דברים שהם לא יאמנו בכלל. אמרו שהכנסנו גופות של פלסטינים לתוך גלגלי הטנקים. מדובר בדברים שהם יודעים שהם לא נכונים.
ובכל זאת, למה זה לקח כל כך הרבה שנים?
במהלך כל השנים בית המשפט קבע שזה שקר, אבל לא דרש מבכרי לפצות או לא להקרין את הסרט. הסיבה הייתה שהוא טען שהעלילה הזו היא על ציבור, ולא על אדם פרטי. מבחינתם זה כאילו לא עלילת דם, אבל זה טיל שנורה על מדינת ישראל, זה טיל שנורה על צה"ל, וזה טיל שנורה על כל אחד ואחד ממי שהיה שם.
אז מה שעושה את ההבדל זה הפיצוי הכספי ואי היכולת להקרין את הסרט?
תראו, בכל פעם שלא היה פיצוי כספי אדון בכרי היה יוצא החוצה ואומר שזה ניצחון, ושהגרסה שלו יכולה להיות נכונה. השופטת היטיבה לבטא את הדברים, שכן חופש ביטוי הוא ערך חשוב ביותר, וכל אחד חייב שתהיה לו הזכות לדבר. יש הבדל בין חופש ביטוי לשקר ועלילה - הרי יש גם חוק לשון הרע! אתה לא יכול להגיד על מישהו שהוא רוצח וגנב בשם חופש הביטוי ולהשחיר אותו בצורה כזו.