לפני כמה שנים פרסמה אשת הרוח היהודייה־אמריקאית דארה הורן ספר בשם הפרובוקטיבי “העולם אוהב יהודים מתים". היא צודקת, כמובן. העולם בכלל והתרבות הפופולרית בפרט מתים על קורבנות יהודים חסרי ישע, ויש לכך אינסוף דוגמאות. אך בצד זאת, אפשר גם לכתוב ספר בשם “הקולנוע אוהב נאצים מתים".

עשרות סרטים מהארץ והעולם: פסטיבל אפוס חוזר
ללא הסבר רשמי: בוטלה ההקרנה של הסרט הישראלי בפסטיבל בסין

מאז מלחמת העולם השנייה התפתח תת־ז'אנר של סרטים שבהם מכסחים לנאצים את הצורה, והוא נפוץ כיום יותר מתמיד. דוגמה לכך קיבלנו ב"Sisu" הפיני, שעלה לאחרונה בנטפליקס ודילג לצמרת טבלאות הצפייה, ועכשיו גם ב"יחידה ללוחמה לא ג'נטלמנית" של גאי ריצ'י הבלתי נלאה, שהגיע לאולמות הקולנוע בסוף השבוע שעבר.

הקולנוע העכשווי אוהב נאצים מתים, פשוט כי הוא מת מפחד. סרטי אקשן זקוקים לכך שיהיו בהם טובים ורעים, אבל מי כבר יכולים להיות רעים בימינו? אם תציב על תקן הנבלים סינים, ערבים, קולומביאנים או כל קבוצה אחרת, המשמעות תהיה סיכון מסחרי גדול מדי, וכמובן גם ביטול בידי הפרוגרסיבים, שיאשימו אותך בגזענות. אז מה נשאר? חייזרים - או נאצים, כי אף אחד לא ייעלב בשמם. אולי מתישהו נגיע ליום שבו חוקרי קולנוע בניו יורק יגידו שהנאצים בעצם היו קורבנות של הקולוניאליזם והסרטים נגדם פוגעניים, אבל אנחנו עוד לא שם.

באופן אישי, עד כמה שכיף לראות נאצים מתים, קצת נמאס לי מהסוגה הזו, שמיצתה את עצמה ומייצגת בעיניי רפיסות אומנותית יותר מאשר איזשהו עניין אמיתי בנושא. לקולנוע, לעומת זאת, לא נמאס לחזור שוב ושוב לטריק הכי ישן בספר.

וכך, ריצ'י מתבסס כאן באופן חופשי ביותר על סיפורה של פעולה חשאית נגד הנאצים במלחמת העולם השנייה. הסרט מתאר כיצד ווינסטון צ'רצ'יל מכנס חבורה של סוכנים מיוחדים, שכולם נעים על הגבול שבין טירוף לגאונות. הוא שולח אותם למפרץ גינאה באפריקה כדי לחבל בספינות מלחמה גרמניות. כיוון שזו משימה מחתרתית, הסיכון כפול - אם הבריטים יתפסו אותם, הם ילכו לכלא, ואם הגרמנים ילכדו אותם, הם מן הסתם יוציאו אותם להורג. 

את הלוחמים מגלמים שלל שחקנים מסוקסים, בהם הנרי קאוויל, שגילם פעם את סופרמן, אלן ריצ'סון מהסדרה “ריצ'ר" והנרי גולדינג הזכור מ"עשיר בהפתעה". כוח העזר שפועל לצדם כולל מרגלת יהודייה־גרמנייה וסוכן חשאי שחור.

אחד מאנשי השירות החשאי בצדו של צ'רצ'יל הוא לא אחר מאשר איאן פלמינג, מי שהמציא את דמותו של ג'יימס בונד. “היחידה ללוחמה לא ג'נטלמנית" מזכיר קצת את הסרטים בכיכובו של סוכן 007, אבל בעיקר מזכיר את “ממזרים חסרי כבוד". טיל שוויגר, שהופיע בסרט של טרנטינו, מככב גם כאן, והפעם בתור הנאצי הראשי.

קצרה היריעה מלמנות את שאר הנקודות המשיקות. כמו “ממזרים חסרי כבוד", גם הסרט של ריצ'י מתייחס לסרטים על מלחמת העולם השנייה שנעשו לפניו, מצדיע וקורץ להם, וגם צוחק עליהם.

כמוהו, גם הוא מתאר כיצד שתי קבוצות שונות פועלות במקביל נגד הנאצים, גם פה אחת מהן כוללת אישה יהודייה וגבר שחור, וגם פה הכל מגיע לשיא במסיבה נאצית מפוארת. גם כאן הזהות של אחת מהדמויות נחשפת בגלל טעות קטנה הקשורה בשפה, והרשימה עוד ארוכה. הייתי מציע לטרנטינו להגיש תביעה, אילולא הוא בעצמו היה מתמחה בלכייס ככה סרטים קודמים.

בכל מקרה, אין לטרנטינו מה לדאוג. “ממזרים חסרי כבוד" שלו, שהוא בעיניי מהסרטים היפים בכל הזמנים, טוב פי כמה וכמה, בלשון המעטה. “היחידה ללוחמה לא ג'נטלמנית" חיוור וגנרי, ונראה כאילו עשו אותו לסטרימינג ואז החליטו להוציא אותו לקולנוע. ריצ'י מביים בלי הפסקה.

“החוזה" שלו עלה לקולנוע לפני שנה, ו"הג'נטלמנים", סדרה חדשה פרי עטו, עלתה לא מזמן בנטפליקס. לא פלא אם כך שהתכנים שלו נראים לפעמים כאילו יצאו מפס ייצור, וכך גם סרטו החדש. האקשן לא מסעיר, הבדיחות לא מצחיקות, הסיטואציות די רנדומליות, ורוב הדמויות לא מעניינות. התוצאה לא מזיקה, אבל שבוע אחרי הצפייה בה, אני זוכר מעט מאוד.

ובכל זאת, יש כאן שני דברים ראויים לציון. ראינו כבר הרבה ייצוגים של צ'רצ'יל בסרטים בריטיים, אבל הפעם זה ייצוג קומי מן הנהוג - בגילומו של רורי קינר, המדינאי האגדי מתגלה כאן כמעין פרחח. חשוב מכך, המרגלת היהודייה הופכת לאחת הדמויות הכי משמעותיות ודומיננטיות בעלילה. בניגוד להרבה סרטים שעסקו במלחמת העולם השנייה לפניו, ריצ'י מקפיד לקשר בין המלחמה לשואה ולהדגיש מה המוטיבציה היהודית להילחם בנאצים ולנקום בהם.

בגילומה של אייזה גונזלס, המרגלת הזו מתגלה כאחת מהנשים היהודיות הכי מרשימות שראינו לאחרונה בהוליווד - בשורה אחת עם שושנה מ"ממזרים חסרי כבוד". זו דמות מלאת עוצמה ותושייה, ובעיקר מלאת גאווה בעם היהודי. באחד מרגעי השיא, היא נושאת מונולוג על ייחודו ושרידותו של העם הזה, ומיותר לציין למה כל כך חשוב ומעורר השראה לשמוע אותו כרגע. הספר “העולם אוהב יהודים מתים" לא רלוונטי לסרט הזה. אצל ריצ'י, היהודים והיהודיות הם הכל חוץ מקורבנות.

ריצ'י עצמו אומנם לא יהודי, אבל מערכת היחסים שהייתה לו בזמנו עם מדונה קירבה אותו לקבלה, ומאז הוא פיתח זיקה ליהדות. הוא מדבר עברית, קרא לילדים שלו בשמות רפאל, רבקה ולוי, והביע לא פעם את הערצתו למורשת היהודית. “היחידה ללוחמה לא ג'נטלמנית" מביא את כל זה לידי ביטוי.

אך אם ריצ'י כל כך מעריץ את העם היהודי, הוא לא היה יכול למצוא שחקנית יהודייה שתגלם את הגיבורה? אייזה גונזלס המקסיקאית־קתולית שחקנית מחשמלת, אבל יהודייה היא לא, וגם קצת מגוחך להאמין לה בדמותה של יהודייה־גרמנייה: זו הייקית הכי לא משכנעת שראינו. הקשר היחיד של השחקנית ליהדות זה שהיא יצאה פעם עם טימותי שאלאמה. 

כשקוונטין טרנטינו ליהק את שושנה ל"ממזרים חסרי כבוד", הוא חיפש שחקנית צרפתייה יהודייה ומצא אחת - מלאני לורן המפעימה. גם ריצ'י היה יכול לעשות זאת. אתם יכולים לתאר לעצמכם במאי הוליוודי חוטא כך כלפי איזושהי קבוצת מיעוט אחרת? כמובן שלא. מה עוד אפשר להגיד? רק שתי מילים בשפה בה משתמשים ברגעי השיא של "היחידה ללוחמה לא ג'נטלמנית" - נו, שוין.