עזר כנגדם: "אנחנו נכנסים כל יום לחדרי חולי הקורונה. מנקים ושוטפים חדרים, מוציאים את הזבל, שוטפים פחים, כיורים, אסלות, ברזים. מחליפים את הפרגודים, שוטפים את הפרוזדורים. לפני שנכנסים לנקות, אנחנו מבקשים מהחולים שישימו מסיכות", מספרת ליליה רובין, מנהלת משק במרכז הרפואי מאיר בכפר סבא, מקבוצת הכללית. "אני נכנסת עם המנקים לחדרי הקורונה ועוזרת להם. כשאנשים נכנסים למחלקה כזו, אז כבר אין תפקידים. כל אחד עוזר לשני. העובדים רואים אותי כדוגמה. זה נותן להם ביטחון והם לא פוחדים. רוב העובדים מאוד צעירים, יכולים להיות הילדים שלי ואפילו הנכדים. אני צריכה לדאוג שהכל יהיה בסדר, שלא יידבקו. אנחנו מאוד שומרים על הוראות המיגון, מתקלחים, מחליפים בגדים ומאמינים שאם נשמור על ההוראות, הכל יהיה בסדר".

בכל זאת, אין חשש בכניסה לחדרי הקורונה?
"יש עובדים שמאוד מפוחדים. זה מובן, כולנו בני אדם. אנחנו לא מכריחים אף אחד להיכנס למחלקה. מי שמפחד, עובד במחלקה אחרת. התקופה הנוכחית קשה, מאתגרת ומחייבת. כמו כל עם ישראל אנחנו מתפללים שזה ייגמר כמה שיותר מהר".

סביב השעון

הצוותים הרפואיים נמצאים בחזית הלחימה בנגיף קורונה, אך לצדם פועל כוח עזר שמסייע לכל המערך הזה לעבוד – אלה הם עובדי הניקיון, אנשי המשק, המאבטחים, המזכירות וגם עובדי המטבח. הקרדיט וההכרה הציבורית מגיעים גם לאנשים האלה.
"בתקשורת כל הזמן מספרים על הרופאים והאחיות. הם אכן עושים עבודת קודש, אבל אנשים לא מבינים את העבודה הקשה המוטלת על צוותי הניקיון", אומרת סימה רובס, מנהלת התפעול של המרכז הרפואי מאיר. "כשהכנו את מחלקת הקורונה, היה צריך לעשות לה ממש חיטוי. עובדי המשק עברו הדרכה על ידי מחלקת מניעת זיהומים איך להתמגן ואיך להכין את החדרים. לאחר שהמטופלים הגיעו, צוות המשק, שכמובן מתמגן, החל לנקות להם את החדרים פעמיים ביום, כמו במלון חמישה כוכבים. למשל, כשמגיע מטופל חדש או שמטופלת מועברת מאחת המחלקות למחלקת הקורונה, אנחנו מבצעים חיטוי לכל המסלול שהיא עברה, כולל המעלית. עובדים מהשעות המוקדמות של הבוקר עד השעות המאוחרות של הלילה. זו ממש עבודה מתגלגלת שלא מפסיקה. אני כל הזמן מתלווה לצוותים הרפואיים".

קורונה - צוות עזר רפואי (צילום: רחל דוד)
קורונה - צוות עזר רפואי (צילום: רחל דוד)


איך הצוותים מרגישים בימים אלה?
"החשש קיים, יש עובדים שדי מפוחדים. יש לנו צוות כפול לכל משמרת כדי לתת תגבור. הקמנו גם חדר התרעננות לטובת הצוותים ובו מזנון עם אוכל בריא וטוב, כדי שיהיה להם מקום לשבת ולהירגע".

"מאז שהחלה המגיפה, היינו כל הזמן עסוקים בלשנע ציוד ממחלקות למחלקות", מספר חן קורקוס, מנהל החצר והגן של המרכז הרפואי הלל יפה בחדרה. "פינינו מחלקות שלמות, העברנו את הציוד הרפואי הכבד ואת הציוד המשרדי לאזורים אחרים כדי לפנות את המקום לטובת אנשי מקצוע, קבלנים, שהגיעו למחלקות כדי לבצע בהן עבודות בינוי דחופות לטובת הקמת מחלקות קורונה. לשם כך נאלצנו לעבוד סביב השעון כמעט שלושה שבועות. כשהקבלנים סיימו את העבודה, אכלסנו מחדש את המחלקות לטובת החולים שיגיעו".

ספר על ההיערכות המיוחדת שיש לכם מבחינת אשפה מזוהמת.
"למדנו מהר מאוד את הליך פינוי האשפה המזוהמת. אנחנו עושים את זה מבוקר עד לילה, כמעט כל שעתיים. אנחנו מגיעים ממוגנים לאזור שבו ממוקמת הפסולת המזוהמת שצריך לפנות. מפנים אותה לחדר אשפה מזוהמת במעלית שנועדה רק לעניין הזה ומסירים ביגוד, בהתאם להוראות משרד הבריאות והנהלת בית החולים".

יש חשש להידבק?
"בוודאי. העבודה מתבצעת עם הרבה כוחות נפש מעבר לרגיל. העובדים בהחלט חוששים, אבל כולם עובדים ללא יוצא מהכלל ומקווים לטוב. לא מרימים ידיים".

קורונה בבתי החולים בישראל (צילום: דוברות בית החולים סורוקה)
קורונה בבתי החולים בישראל (צילום: דוברות בית החולים סורוקה)


אתה חושב שאתם לא מקבלים מספיק הערכה מהציבור?
"אנחנו מרגישים טוב מאוד עם המשימות שאנחנו עושים. מי שצריך להיות בפרונט אלה הרופאים, והתפקיד שלנו זה להיות מאחורי הקלעים. זה לא אומר שאנחנו ממעיטים בערכנו או שמישהו אחר ממעיט בערכנו. אין לנו תחושה שאנחנו לא מקבלים את הבמה הראויה. מי שצריך להיות בחזית התקשורתית זה הצוות הרפואי, זה התפקיד שלהם".

"אנחנו עומדים עם מסיכה וכפפות מחוץ לכניסה של המיון הביולוגי ומחוץ למחלקה הזיהומית, שם מאושפזים חולי הקורונה. אם יש איזשהו אירוע שמחייב להיכנס פנימה, אז עולים על בגדי מיגון ונכנסים", מספר מתן אביתן, מאבטח בהלל יפה. "יצא לי כבר לעלות על בגדי מיגון ולהיכנס לתוך המחלקה הזיהומית. היו שם עובדי קבלן שסידרו תשתיות תקשורת והייתי צריך להיות איתם כדי להשגיח".

זו הייתה חוויה מפחידה עבורך?
"לא, כי הייתי מוגן. אנחנו משתדלים לשמור על ההנחיות ולקוות לטוב. יש כמובן חשש, יש לנו משפחה בבית, מפחדים להידבק, אבל כאמור שומרים על ההוראות של משרד הבריאות ועושים את העבודה כדי להתפרנס".

יש לכם קשר עם חולים שמגיעים למיון?
"אנחנו עומדים בכניסה מחוץ למיון. אין לנו מגע פיזי איתם. כשמגיע מישהו, אנחנו מבקשים ממנו לשמור מרחק, לעמוד בצד או להישאר ברכב עד שיוצא אליו הצוות הרפואי הממוגן כדי לקבל אותו. בואי נקווה שלא נצטרך להיכנס פנימה, למיון עצמו".

קורונה בבתי החולים בישראל (צילום: רחל דוד)
קורונה בבתי החולים בישראל (צילום: רחל דוד)


עד השתלטות הנגיף על חיינו, עבדה מיכל רז־ראובני בטיפול נמרץ ילדים. עכשיו היא הפכה להיות מזכירת מתחם מחלקת קורונה במרכז הרפואי סורוקה בבאר שבע, מקבוצת הכללית. "פתחו מתחם חדש, היו צריכים מזכירה וביקשו ממני", היא מספרת. "ביקשתי לראות את המחלקה. פגשתי את צוות הרופאים והאחיות שהם מדהימים, והבנתי שאני נמצאת במקום די בטוח. אני נמצאת בחמ"ל של המתחם, מנהלת רישום של הנכנסים. אני מתקשרת עם הביטחון במכשיר קשר, עונה למטופלים באמצעות טלפון ואינטרקום. אני גם דואגת להם לאוכל, לבקשות המיוחדות. אני רואה את החולים במצלמות. רק רופאים ואחיות נכנסים אליהם פנימה".

רז־ראובני, אמא לשניים, מודה שהחשש להידבק תמיד קיים. "אבל גם כשהחלטתי לעבוד בסורוקה, ידעתי שיש לזה המון השלכות", היא אומרת. "זו כרגע המשימה, כל הצוות נרתם, ואני חלק ממנו. בהתחלה המשפחה נלחצה. כולם – ההורים, הילדים – שואלים למה אני צריכה את זה, אז הסברתי להם את החשיבות".

רז־ראובני מספרת שיש גם לא מעט רגעים מרגשים. "אנחנו מקבלים משלוחים מאנשים שמחזקים ומעודדים. גם המטופלים לא מפסיקים לפרגן לי ולצוות בטלפון", היא מתארת. "השיחות עם המאושפזים הופכות לאישיות. יש מטופלת שאני מעבירה לה מסרים מבחוץ. בזמן שאני בעבודה מאוד טוב לי, אבל כמובן שאני רוצה שכל הסיפור הזה יסתיים".

ספיישלים למטופלים

אלכסנדר גלוזמן, מנהל מערך המזון בבית חולים השרון – מרכז רפואי רבין, מקבוצת הכללית, ולירן עזורי, השף של המקום, מאוד משתדלים לשמח את מאושפזי הקורונה, דרך הקיבה. "החולים מאוד אוהבים את שטרודל תפוחי העץ המיוחד שאנחנו מכינים", מחייך גלוזמן. "הם אומרים בצחוק שהשטרודל שלנו כבר הפך לשם נרדף לבית החולים".

מה כולל התפריט של חולי קורונה?
"אנחנו מכינים להם כל יום אוכל מיוחד. מדי יום צוות כוח עזר או שירות סוציאלי שואלים מה כל חולה רוצה לאכול ומעבירים לנו את המידע. אנחנו מכינים ממש לפי הבקשות וגם מגוונים לפי הוראות הדיאטניות כדי שהאוכל גם יהיה בריא".

קורונה בישראל (צילום: רחל דוד)
קורונה בישראל (צילום: רחל דוד)


עזורי: "אנחנו עובדים סביב השעון, 14־12 שעות ביום. כל יום מכינים שמונה עד עשרה סוגי בשר. גם בערב עושים דברים מיוחדים, כמו פוקצ'ות ופיצות. בבוקר למשל הכנו מלוואח עם ביצה קשה, סלט טונה, חביתות וירקות. אנחנו משתדלים לתת להם כמה שיותר אוכל של בית והרגשה של בית. אין אצלנו 'לא'. משתדלים למלא אחר כל בקשה. למישהו היה יום הולדת, אז הכנו לו עוגה. נותנים להם את הנשמה שלנו כדי שיחלימו ויהיו בריאים. זה יותר טוב ממלון דן, תאמיני לי (הוא צוחק)".

"יש גם חולים חרדים, אז אנחנו מספקים להם במיוחד מנות מהדרין", מוסיף גלוזמן ומספר על אופן חלוקת האוכל: "אנחנו מביאים את האוכל למחלקה, לכוח עזר. כוח עזר מעביר את האוכל לחולים בצורה בטיחותית דרך שלוש דלתות. בהתחלה היינו מביאים את האוכל בחמגשיות אישיות, עם שם של כל חולה, לפי מה שהוא הזמין. אבל עכשיו אנו מגישים את כל האוכל, לפי הבקשות כמובן, בצורת בופה. החולים רוצים לאכול יחד. אמרו שככה זה יותר נעים להם".

בית חולים השרון שבפתח תקווה הוסב לטיפול בלעדי בחולי קורונה. בכל משמרת במטבח עובדים בימים אלה 22־20 איש. "אנשים כל הזמן רוחצים ידיים ופנים, אחר כך מנקים את הידיים עם חומר חיטוי מיוחד", מספר גלוזמן. "כולם עובדים עם כפפות ומסיכות. כל מי שמגיע לעבודה שומר על כל הכללים, להבדיל ממה שאת פוגשת ברחוב. אם איזשהו עובד מתקשר בבוקר ואומר שהוא לא מרגיש טוב, ישר מדווחים להנהלה. אף אחד לא חוזר לעבודה בלי אישור של רופא".