עושה רושם שבעקבות מגיפת הקורונה מתרבים המקרים שבהם משקיעים זרים, ובייחוד קרנות הון סיכון, מנסים להתחמק מאחריותם לקיים הסכמים. בחודש מרץ, בעיצומו של הגל הראשון, התבשרנו שמספר גדול של קרנות הון סיכון עצרו או הפחיתו את השקעותיהן. חלקה של ישראל בשוק קרנות ההון סיכון העולמי הוא משמעותי מאוד ביחס לגודלה. חטיבת המחקר בבנק ישראל, שניתחה את מאפייני המימון של חברות ההייטק בישראל, אישרה ביולי האחרון שחברות ישראליות מקבלות כ־4% מסך ההשקעות העולמיות, וידוע שהמימון מגיע בעיקר מקרנות זרות.
ההשקעות, לפי המחקר, מתחלקות לשלושה: חברות סטארט־אפ (עם רעיון מלהיב אך ללא מוצר); חברות בשלב ביניים (עם מוצר ומכירות, אך עדיין פועלות להגדלת הפעילות העסקית כדי להגיע לרווחיות); וחברות בוגרות (חברות המייצרות מוצר או שירות עם שוק מוכח, והן כבר רווחיות). יש להניח שקרנות הון סיכון לא יעזו להפר הסכם עם חברות בוגרות, שכן להן הכוח הכספי להתמודד עם הקרן. חברות צעירות וחברות ביניים, לעומת זאת, אינן ערוכות כלכלית להתמודד עם המשאבים הכספיים ועם צבא עורכי הדין שהקרנות יכולות לגייס.
לכן, בין אם זה בשל מגיפת הקורונה ובין אם בשל שיקולים אחרים, קרנות ההון סיכון הזרות מוכנות, לעתים, להפר הסכמים חתומים, או לפרש את ההסכמים בצורה מוטית לטובתן, שכן הן יודעות היטב כי חברות בתחילת דרכן יעדיפו לוותר או להתפשר, במקום לעמוד על אכיפת זכויותיהן מול הקרן הענקית, אחרת הדבר עלול להביא לחיסולן (אם הנסיגה מההשקעה כבר לא גרמה לכך). בהתחשב בקשיים הכלכליים, שבתקופה זאת אינם פוסחים גם על קרנות ההון סיכון, האינטרס שלהן לסגת מהסכמים הולך וגובר. וכך, גם אם קיים הסכם מפורט להעברת כספים, קרנות רבות עלולות לחפש עילות לא לקיים את ההסכם, גם במחיר ההסתכנות שתוגש נגדן תביעה.
המשקיעים המתוחכמים העומדים מאחורי הקרנות יודעים היטב שאם חברה ישראלית תרצה להגיש נגדם תביעה בישראל, היא תאלץ לשלם אגרת משפט בשיעור של 2.5% משווי התביעה, כאשר סכום האגרה לבדו יכול להגיע לעשרות אלפי שקלים ואף למעלה מזה. זאת, נוסף לשכר הטרחה שתאלץ החברה התובעת לשלם לעו"ד. אולם קיימת גם אפשרות פחות מוכרת ליזמים ישראלים רבים, והיא הגשת תביעה נגד הקרן במקום מושבה בחו"ל (בעיקר בארה"ב), דבר שהוא הרבה פחות נוח לקרן עצמה, כיוון שהתהודה השלילית שתיצור תביעה כזאת והפגיעה האפשרית במוניטין שלה במקום מושבה משמעותיים הרבה יותר.
לבתי המשפט במדינת רישום הקרן בארה"ב נתונה הסמכות לדון בתביעה, מעצם הרישום שם. כותב שורות אלהיזם והביא להגשת תביעה על ידי בעלי מניות ישראלים שקופחו נגד קרן הון סיכון בדלאוור ארה"ב. ברור שהקרן תעלה נימוקים שונים במטרה להעביר את סמכות הדיון בחזרה לישראל. גם אם נקבע בהסכם ההשקעה שכל סכסוך בין הצדדים יובא בלעדית להכרעת בית משפט בישראל, יש לבחון סעיף זה בזהירות כדי לקבוע שהוא אכן חוסם את האפשרות להגיש את התביעה בחו"ל.
בארה"ב, למשל, מקום מושבן של קרנות רבות, לא משלמים אגרה על פתיחת הליך משפטי וגם פסיקת הוצאות נגד הצד המפסיד איננה אוטומטית או מקובלת. נכון שעורכי הדין בארה"ב גובים שכר טרחה גבוה בהרבה מעמיתיהם הישראלים, אך אפשר לנהל מו"מ גם עם משרדים אלה, בייחוד כשמדובר בתביעה שיש לה סיכויים טובים ושניצחון בה יתרום מאוד למוניטין של עורך הדין. נוסף לכך קיימות קרנות המממנות תביעות במקרים שבהם מדובר בהפרה של קניין רוחני, או במקרים של תביעה להפרת הסכם שמבוססת היטב. לכן, גם בהתמודדות זאת של דוד נגד גוליית, אין צורך שדוד ימהר לאסוף את חפציו ויירד מובס משדה הקרב.
*הכותב הוא שותף במשרד גדעון קורן ושות' ובעל רישיון לעריכת דין בישראל ובמדינת ניו יורק