בירה או בירע? מדריך למשתמש

הבירולוגית גלית ג'ראפי-דבירי עם כמה מושגים בסיסיים שכדאי לכם לדעת על בירה, רק כדי שלא תמצאו את עצמכם עם טעם חמוץ בפה. או משהו גרוע יותר...

ללגום כוס בירה טרייה, בטמפרטורה הנכונה, בזמן הנכון זה כיף גדול, אבל איזה מבאס זה לקרב את הכוס לפה, לקחת לגימה גדולה ואז לרגיש טעם של נוזל חמוץ בפה, או לקבל מכת ריח רע כמו של ביצה סרוחה. בירה מקולקלת היא תופעה קיימת, השאלה היא איך יודעים לזהות מתי הבירה שקיבלנו, מהחבית או מהבקבוק, מקולקלת?

לפני הכל, חשוב ביותר להבין איזה סגנון בירה שותים ומה המאפיינים שלו: צבע, טעם, עכירות, מסונן וכדומה. משפטים כמו: "אני אוהב לשתות את בירת החיטה גינס", "לופולוס היברנטוס היא כמו אלכסנדר גרין" (מדובר בבירת חורף בלגית כהה...), או "לף בראון היא בירת החיטה הכי טעימה", מעידים על בעיה. לא צריך להיות מומחה אלא פשוט להבין מה שותים, ברמה בסיסית ביותר. חשוב לזכור שתופעה שהנה מקובלת בסגנון בירה מסוים, ייתכן ותהווה תקלה בסגנון אחר. לדוגמא: בירת חיטה אמורה להיות עכורה, בניגוד לפילזנר הצלולה.

עם זאת, יש לקחת בחשבון שכל נושא שינוע הבירה ואחסונה לא תלוי בנו, הצרכנים, ואינו בשליטתנו, אולם בעל חשיבות והשפעה מכרעת על איכותה ויכול להביא לכך שבירה שיצאה מהמבשלה באיכות מעולה תגיע לצרכן כשהיא מקולקלת. בכל מקרה חשוב לזכור שישנם מכלול של פרטים שצריך וכדאי לקחת בחשבון.

בירה בקבוק

כבר מהשלב הראשוני של התבוננות בבקבוק ניתן לקבל מושג על הבירה שבתוכו. כשאנחנו נתקלים בבקבוק שעברו עליו "חיים קשים" - מלא באבק, הפקק חלוד, התווית קרועה - כל אלה אמנם אינם מזיקים לבירה, אך בהחלט יכולים להוות אינדיקציה לכך שהבקבוק לא נשמר בתנאים נאותים.

בניגוד למוצרי צריכה רבים אחרים, כשהמוצר המדובר הוא בירה, היא לא בהכרח תהיה מקולקלת אם חלף תאריך התפוגה המוטבע עליה. בניגוד למוצרי חלב, או בשר, בירה מקולקלת אינה הורגת - היא פשוט לא טעימה. תאריך התפוגה נותן אינדיקציה לגבי טריותה, דבר משמעותי יותר כשמדובר בבירות מסוג לאגר בהירות, מפוסטרות ומסוננות. בבירות המסחריות תאריך תפוגה הוא של כשנה מיום הביקבוק. בסגנונות בירה (לרוב כהות) בעלות אחוזי אלכוהול גבוהים, אותן ניתן גם ליישן, תאריך התפוגה הנו דרישה רגולטורית ואינו מעיד על איכותה. לדוגמא: 'סמיקלאוס', 'שימיי כחול', 'תומס הארדי' ועוד. אני באופן אישי מחזיקה ליין של בירות ליישון, שתאריך התפוגה שלהן עבר מזמן.

קו המילוי של בקבוק הבירה צריך להיות כשני סנטימטרים מתחת לשפת הבקבוק. אם הוא נמוך מכך, או גבוה יותר, הדבר מעיד על בעיה במילוי - בעיה שיכולה לגרום גם לקלקול הבירה.

פני נוזל עליו צפים שאריות שנדבקות גם לבקבוק, הוא סימן רע שאמור להרתיע אתכם כמו נורה אדומה, ולהתריע מפני בעיה. בבקבוק בירה לא צריכות להיות שאריות.

כשבירה שאמורה להיות צלולה אך נראית עכורה, או שניתן לראות בה חלקיקים שצפים על פני הנוזל, הדבר יכול להעיד על תקלה שתחבל בטעם שלה. גם כאן יש הסתייגות כשמדובר בסגנונות בירה מסוימים שאינם מסוננים ומכילים שאריות שמרים בתחתית הבקבוק.

אם לא שמעתם תססס... ברגע פתיחת הבקבוק, יש פה בעיה. הגזים ברחו מהבירה. אתם ממש לא צריכים את זה.

הבירה קופצת לכם מהבקבוק מיד עם הפתיחה והקצף פורץ החוצה במהירות? התופעה שנקראת "גאשינג" יכולה להעיד על קלקול, ובכל מקרה לא מעידה על בירה איכותית וטרייה.

לפעמים עם פתיחת הבקבוק נראה כי יוצא ממנו עשן. אפשר להירגע – הדבר תקין לחלוטין. מדובר רק בתופעה פיזיקלית שנגרמת משחרור מהיר של לחץ, זה לא שהבירה עולה באש או משהו.

בירה צריכה להקציף, לא יותר מדי ולא מעט מדי. הקצף חשוב לבירה על-מנת למנוע חמצון שמחבל בטעמה. עם זאת, מחסור בקצף, או קצף שנראה כמו סבון, יכול להעיד על בירה לא טרייה בעלת טעמי לוואי לא רצויים.

ישנם טעמים וארומות שאם תפגשו אותם בבירה זכרו שהם מעידים על בעיה חמורה בייצור: טעם וריח של גבינה, מי תירס, ירקות מבושלים, ביצים סרוחות, חמיצות (יש רק שלושה סגנונות שאמורים להיות חמוצים – שני מותגים בלגיים ואחד גרמני). טעם ציפורן אופייני לבירות חיטה ולעתים הוא יימצא גם בבירות בלגיות. בכל שאר הסגנונות הדבר מעיד על בעיה והכנה לא מוקפדת. בהחלט לא נעים!

בירה מחבית

מזיגה איכותית של בירה מחבית כוללת, מעבר לבירה עצמה, פרמטרים נוספים מסביב. תשומת-הלב שלנו מתמקדת, במקרה של החבית, רק על ההגשה, המראה, הטעם והריח. כל נושא מראה החבית והאחסון שלה נסתר מעינו של הצרכן.

עמדה מלוכלכת, פשפשים מעופפים מסביב לפיית המזיגה, בלגאן ואי-סדר – יכולים להעיד על כך שגם הטיפול בבירה בפאב או הבר הוא באותה רמה.

אחת הרעות החולות היא שאין הקפדה על ריקון הצנרת מבירה שעמדה בה מאז המזיגה האחרונה. לא די בכך שאנחנו חיים באקלים חם, על פי רוב קיימים גם הפרשים גדולים בזמני המזיגה - מצב המשאיר בירה בצנרת, שמיד מתקלקלת. לא אחת ישבתי בפאב והגיעה בירה חמוצה, עם ריחות לא נעימים ושאר החברים קיבלו את אותה בירה, אבל טובה יותר - מה שמעיד על כך שהמוזג בחר שלא לזרוק את הנוזל שישב בצנרת, אלא למזוג אותו לכוס שלי. נתקלתי גם בברמן לא מבריק במיוחד שצחק לנו בפרצוף ואמר: "קיבלתם את הבירה שבצנרת". תסכימו איתי שזה מעיד על הרבה דברים, לא רק על בירה מקולקלת.

כשמכינים קוקטיילים יש מסביב הרבה שואו, והשקשוק והניעור הם לגמרי חלק מהעניין, אבל במזיגת בירה כל תנועות ה"דאווין" של להוריד את הכוס ולקרב אותה חזרה לפיית המזיגה וחוזר חלילה, רק מחמצנות אותה, כך שבאמת שאין בכך צורך. בירה טובה מדברת בעד עצמה, וכל השואו מיותר ועלול רק להרוס.

ניקיון הכוס הוא פרמרטר חשוב ביותר לקבלת בירה טובה ונקייה מטעמי לוואי, ואני לא מדברת על שאריות ליפסטיק על הכוס, שזה כבר גובל בעבירה פלילית. בועות גז שנדבקות לדופן הכוס אינן מעידות על בירה איכותית ומוגזת, אלא על כוס מלוכלכת. תופעה כזו תיפגע בטעם, בראש הקצף ובמראה. אני בטוחה שאינכם מעוניינים לשתות בירה המכילה את שאריות השומנים של הצ'יפס וההמבורגר של הסועד לפניכם, שלא לדבר על דגים. איכס!