הספר החדש שמטלטל את הצד השמאלי במפה הפוליטית של יהדות ארה"ב

אפשר לסכם את הוויכוח בשאלה פשוטה: האם ״תיקון עולם״ הוא מושג תיאולוגי או מושג פוליטי? שאלה כזו, אם יש לכם תשובה עליה, תחסוך לכם את אלף המילים הבאות, שלא לדבר על קריאת ?To Heal the World,  הספר של ג׳ונתן ניומן, שאורכו 288 עמודים. אם אין לכם תשובה עליה, אולי תרצו להמשיך לקרוא. אם אין לכם תשובה, ניומן ישכנע אתכם שמדובר בפוליטיקה, ולא מהסוג המועיל, או שיעצבן אתכם, כי גם אצלו, אפשר לחשוד, מדובר בין השאר בפוליטיקה. 
 

עמדתו ניכרת כבר מכותרת המשנה של הספר החדש: איך השמאל היהודי משחית את היהדות ומסכן את ישראל. כוונתו לשמאל היהודי באמריקה, שכמובן לא מחבב את הספר החדש, שמעורר ויכוח ישן על הסיסמה הכי נפוצה ביהדות היהודית־אמריקאית בעשורים האחרונים: תיקון עולם. אם לתאר את עמדות הצדדים באופן כללי מאוד, צד אחד סבור שליהודים יש תפקיד בעולם, ותפקידם הוא לתקן את העולם. מדובר בחובה דתית, במטרת העל של הקיום היהודי.

כאשר מכון המחקר "פיו" שאל יהודים באמריקה מהם המרכיבים החיוניים של יהדות, הם ציינו, באחוזים גבוהים מאוד, את שאיפתם לחיות חיים מוסריים (69%), ואת הפעילות למען צדק ושוויון (56%). בתרגום ליהודית: תיקון עולם. בתרגום ליהדות מעשית – או, הנה מתחיל הוויכוח. כי בתרגום ליהדות מעשית, פעילות למען צדק ושוויון מתורגמת לעתים קרובות מאוד, קרובות מדי, לטעמו של ניומן, לפוליטיקה מפלגתית סטנדרטית.

היהודים מדברים על תיקון עולם, ולמעשה משתמשים ברטוריקה דתית כדי להצדיק מטרות של המפלגה הדמוקרטית. תמיכה בקליטת מהגרים, רגישות לקבוצות מיעוטים, התנגדות לדונלד טראמפ, חבירה לשמאל, ולעתים קרובות לשמאל הרדיקלי. ניומן חושב שהיהודים מבולבלים: הם חושבים שהפוליטיקה שלהם היא יהדות. הם חושבים שיהדות היא הפוליטיקה שלהם. ״מובילים אותנו לחשוב שהמטרה של יהודים בעולם היא להילחם למען מסים גבוהים, מתירנות מינית, קיצוץ בתקציב הצבא, הגירה לא חוקית, התנגדות לשאיבת דלק, סילוק הדת מהזירה הציבורית וכל מטרה ליברלית פוליטית אחרת תחת השמש – הכל בשם אלוהים״. 
 

ניומן הוא איש צעיר ומוכשר. בוגר אוניברסיטת קיימברידג׳, בוגר "לונדון סקול אוף אקונומיקס", ומנתמכי קרן תקווה – שהיא קרן של יהודים הנוטים לקוטב השמרני. זה כמובן יציב אותו על תקן של חשוב בכל דיון על ספרו. הוא בעל טור צעיר של הימין – וספרו מנגח את השמאל. הוא נתמך על ידי מנגנוני השמאל, בעודו נתמך על ידי מנגנוני הימין. פרופ׳ שאול מגיד, שכבר כתב ביקורת לא מחמיאה בלשון המעטה על הספר (אין פלא – מגיד מזוהה עם יהדות השמאל), גורס שמדובר ב״כתב פלסתר אידיאולוגי נגד הליברליזם היהודי במסווה של ביקורת רצינית על אקטיביזם חברתי״.
 

הטענה בספר של ניומן אינה לגמרי חדשה. היא מורכבת משני מהלכים עיקריים. הראשון – תיקון עולם אינו פרוגרמה יהודית, זו פרוגרמה פוליטית. לא, הוא כותב, אין בעיה בעיניו בעבודה למען צדק חברתי. יש בעיה בניסיון לקבוע שצדק חברתי על פי תפיסה פוליטית מסוימת היא חובה יהודית. חלק משמעותי מספרו מוקדש לעיון בטקסטים יהודיים, ובניסיון, המלאכותי לטעמו, להדביק להם פלטפורמה פוליטית עדכנית. מצדדי ומעודדי תיקון עולם אוהבים לצטט מכתבי הנביאים המתאימים להם ומתעלמים מאלה שאמרו דברים שפחות מתאימים. הם נשענים על הוגים שמסכימים איתם ומסיטים הצידה את אלה שכתבו ההפך.
 

השני – לא רק שתיקון עולם איננו פרוגרמה יהודית, זוהי פרוגרמה המחבלת ביהדות ומסכנת את העתיד היהודי. היא מפנה את היהודים לדאוג לעניינים פוליטיים במקום לטפח את תרבותם. היא מפנה אותם לדאוג לאחרים ולשכוח לדאוג לעצמם. היא מכוונת אותם למודל אידיאולוגי פוסט־לאומי, פוסט-שבטי, ובעצם טעונה במנגנון של הרס עצמי. ״היהדות האמריקאית שבורה משום שהשמאל היהודי שבר אותה״, כך סבור ניומן.
 

המונח “תיקון עולם”, כביטוי לסדר יום ליברלי של סיוע לחלשים נמצא בסביבה היהודית האמריקאית כבר עשורים רבים. הוא מיוחס לשלמה ברדין, שעמד בראשו של מכון "קמפ ברנדייס” בקליפורניה, ארגון שקיווה להילחם בהתבוללות בהנחלת “המסורת המוסרית הגדולה של היהדות” ליהודים צעירים. ברדין האמין שתפילת “עלינו לשבח” היא הביטוי החשוב ביותר של ערכים יהודיים, והוא התמקד בעיקר במשפט: “לתקן עולם במלכות שדי”, אך העניק לו פירוש מחודש. ברדין הבין אותו כקריאה לחובת היהודים לעבוד כדי לשפר את העולם.

וכאמור, מבקרים חריפים, רובם שמרנים, קדמו לניומן. הם חשדו, ובמידה של צדק, שתיקון עולם הוא סוג של תחליף אינסטנט שמצאו יהודים מנותקים לחיים יהודיים אמיתיים – ועוד יותר מזה, שמדובר בסלוגן למטרות פוליטיות. נורמן פודהורץ, מחשובי הכותבים היהודים של הימין הניאו־שמרני, כתב כבר לפני עשור ש”החשיבות שניתנת ל’תיקון עולם’ חורגת מכל פרופורציה״. הלל הלקין, שנה לפני פודהורץ, הציג כתב אישום חריף נגד אופנת ה”תיקון עולם” במגזין ״קומנטרי", שניומן כותב בו היום. תיקון עולם, קבע אז הלקין, מבטא ״גישה מתפנקת״. משום מה, כתב בסרקזם, ״ביטוח בריאות, ארגוני עובדים, חינוך ציבורי, פמיניזם, הזכות להפלות, נישואי הומואים, גלובליזציה, מדיניות החוץ האמריקאית, דרפור: בכל דבר יש ליהדות עמדה, ובאופן פלאי, העמדה הזאת תמיד מתיישרת, במקרה, עם זו של השמאל הליברלי האמריקאי”. 

גם מבקרים קודמים, כמו הביקורת בספר החדש, כיוונו את חציהם לסיעה הגדולה של היהדות הרפורמית – בספירה אחרונה, כשליש מיהודי אמריקה מזדהים כרפורמים – כמי שאחראית להשטחת היהדות לאידיאולוגיה ליברלית. גם הן, כמו הספר החדש, זיהו שתיקון עולם כבר מזמן איננו מותג רפורמי, אלא מותג שקנה אחיזה נרחבת במוסדות הקהילה. אגב, הסיבה העיקרית לכך היא העובדה שתיקון עולם עובד. כלומר, הוא דרך שהוכחה כמוצלחת יחסית בגיוס יהודים צעירים למטרות שונות. ובמילים אחרות, מי שרוצה שהיהודים הצעירים, הליברלים, הלא־לגמרי־ידענים, הרגישים לעוולות, ימשיכו בקשריהם עם הקהילה, מוכרח להתיישר על פי הנורמה שהשתלטה על תודעתם. להיות יהודים כדי לשמור על היהדות לא קורץ להם. להיות יהודים כדי לתקן את העולם זו מטרה שנשמעת – ואולי היא באמת – חשובה יותר.

להחזיר את סוסי הפרא 

ניומן סבור מן הסתם שספרו נחוץ היום עוד יותר מכפי שהיו נחוצים כתביהם של פודהורץ והלקין בעבר. הוא נחוץ יותר משום שהמשבר היהודי־אמריקאי נעשה חמור יותר, בין השאר בהתברר שיעור היטמעותם של יהודים בחברה האמריקאית, בהתנתקות מהקהילה היהודית ובאמצעות נישואים מעורבים. הוא נחוץ יותר גם משום שהשמאל האמריקאי, שיהודי תיקון עולם נוטים להזדהות איתו, נעשה בוטה יותר ביחסו לישראל. היהודים הללו, סבור ניומן, ״מסייעים להשמצת ישראל ולהחלשת הקשר האמריקאי עם המדינה היהודית״.
 

מסכת הראיות שמציג ניומן בספר מלמדת שיש יותר משמץ של אמת בטענותיו. ולא שלא ידענו קודם. היא מלמדת גם שהדיון הזה אכן דחוף יותר מכפי שהיה לפני עשור או שניים, בוודאי שלושה. ישנם אכן יהודים רבים שעבורם היהדות מתורגמת לפעילות חברתית־פוליטית. יש גם רגליים להשערה שהיהודים האלה יודעים רק מעט על יהדות, ושמידת הדבקות שלהם בהגנה על המשכיות יהודית נמוכה למדי. אלא כמו שכתב ג׳ואל פולק באתר הימין "ברייטברט", ״הטענות של ניומן משכנעות ומעניינות כאשר הוא מזהה את הבעיה. הפתרון הוא קצת יותר מסובך״. ניומן יצא להילחם בתופעה שכוחה גדול משלו. הוא יצא להחזיר לאורווה את סוס הפרא שכבר הפליג למרחקים ורחוק מהשגה.
 

באופן כללי, מה שניומן מבקש מהיהודים לעשות הנו פשוט: לדאוג לאינטרסים של הקהילה היהודית – ״לביטחון, לרווחה, ובשורה התחתונה לשרידות של הקהילה היהודית״. זה כולל, כמובן, תמיכה בישראל וגיוס משאבים חומריים ואידיאולוגיים לחיזוקה. אלא שכמו שפולק – בעבר מועמד פוליטי של המפלגה הרפובליקנית – טוען במאמרו, ספק אם יש בקהילה היהודית הסכמה על השאלה מהם האינטרסים של הקהילה היהודית. על כן, מדובר בוויכוח מעגלי. גם אם נפסיק לקרוא לזה תיקון עולם, ונקרא לזה אינטרסים של הקהילה היהודית, הליברלים יעשו מה שהם עושים (כי זה האינטרס של הקהילה היהודית) והשמרנים יקבעו שהליברלים מסכנים את האינטרסים של הקהילה היהודית (כי זה מה שהם חושבים).