נפלאות השיימינג: הבשורה החיובית שמביאה עמה פרשת חזן

איזו בושה. איזו פאדיחה. ישראל, הנאבקת במגמות חרם, בהאשמות בגזענות, כוחניזם, שנאת זרים, ניצול מיעוטים, כיבוש וגסות רוח, הייתה זקוקה לפרשה האחרונה כמו פצע בעין.

לא מספיק שנשיא מדינה אחד (איש ליכוד) יושב בכלא אחרי שהורשע באונס, ששר אוצר אחד (במקור ליכוד ואחר כך קדימה) ריצה שנים בכלא בעוון גניבה, ושראש ממשלה (ליכודניק בית״רי שעבר לקדימה) כבר הורשע פעמיים בהפרת אמונים ובשוחד ונידון למאסר, עכשיו עפות הכותרות על עוד נציג של מפלגת השלטון - מפלגתם של מנחם בגין, יצחק שמיר, אריאל שרון ובנימין נתניהו -המאשימות אותו כי סרסר בנשים והשתמש בסמים. איזו עליבות.

רגע, נכון, אורן חזן הוא לא משה קצב, הוא לא אנס ולא הורשע, הוא רק ״סידר״ לכאורה נשים למהמרים. הוא גם לא אברהם הירשזון, הוא לא גנב, הוא רק ניהל קזינו לכאורה. חזן הוא גם לא אהוד אולמרט, הוא לא לקח שוחד; הוא רק ״שימן״ את גלגלי מערכת ההימורים שניהל בטובות הנאה לגיטימיות בעולם הרולטה והבלאק ג׳ק. האמת, הוא גם לא אף אחד מאלה בחשיבות מקומו במפלגת הליכוד. הוא לא היה כמו קצב, ראש העיר הצעיר ביותר של המפלגה ואחד מאנשי השטח הבולטים שלה בדרום. הוא לא ניהל מערכות מורכבות כמו הירשזון ולא משך בחוטים מאחורי הקלעים של שמיר. הוא לא חיסל את עימאד מורנייה ולא השמיד את הכור בסוריה. חזן הוא פוליטיקאי קטן, ינוקא, שבמקרה תפס ברגע האחרון את מדרגת הקרון האחרון ברכבת הליכודית הדוהרת, שנהוגה בידי נתניהו. חזן הוא טרמפיסט. הוא זוכה חיש גד. אולי לא יצא מזה שר חוץ, אבל בוא׳נה, זה אחלה ג'וב להיות ח״כ.

זו הסיבה לכך שלמרות כל הרעש של התחקיר המצוין של עמיתי עמית סגל בערוץ שבו אני עובד, חזן לא הכתים את שם הליכוד. הוא לא עד כדי כך משמעותי במפלגה. הוא בעיקר עשה בושות. לעצמו, למפלגה ולשיטה. המכנה המשותף בינו לבין כל המוזכרים לעיל בעבירות שונות הוא שכולם שקרנים. קצב האשים מדינה שלמה במשפט דרייפוס אשכנזי־שמאלני וטען שלא עשה שום דבר לפני שהורשע באונס. הירשזון הכחיש שלקח כסף לכיסו. אולמרט טען, ועודנו טוען, שלא לקח שוחד, אבל הקלטות של שולה זקן הראו גם למי שבצד שלו שיש פה דפוס נכלולי שנועד לשקר ולרמות.

חזן מצטרף לחבורה. הוא טוען שניהל מלון אבל לא נוקב בשמו. וכשהתמונות והסטטוסים שהעלה מוכיחים שחור על גבי פייסבוק שהיה ועוד איך היה, הוא ממשיך לטעון שלא היה ולא נברא. השקר הוא המקום הראשון שבו נופלים. התחושה היא שאין לו מחיר. לפעמים זה גם נכון. תראו את ביל קלינטון, שלא קיים יחסי מין עם האישה הזאת, תראו את ולדימיר פוטין שחיסל את יריביו, ואת פרנסואה הולנד שלקח לו פילגש. לפעמים זה עובד. זה עבד שנים לרונאל פישר. זה עבד שנים לערן מלכה. עד שיום אחד לא.

לגבי השיטה: אני מבין את אלה שקוראים לטפל בשורש הבעיה. אני עצמי הצעתי בטלוויזיה כמה רעיונות יצירתיים כמו שימוע למועמדים לתפקידים ממלכתיים, כפי הנהוג בארה״ב. מעין אש צולבת של חברי כנסת ואולי עיתונאים, הצהרות הון גלויות והצהרות בריאות. הבטחה לדף נקי. זה לא יקרה, לצערי, וזה גם לא יעיל. זה עלול להוות רק עוד משוכה בדרכם של אנשים טובים להחלטה להצטרף בכל זאת לפוליטיקה ולהנהגת המדינה. השיטה היא פח זבל, אבל כמו דמוקרטיה, זה הפח הכי פחות מסריח ממה שיש כאן בשכונה.

ולכן, למרות הבושה והמבוכה, יש כאן בשורה חדשה חיובית: הזמנים השתנו. הכותרות המבשרות על תום העידן הקצרצר של אורן חזן בכנסת ה־20 ובפוליטיקה הן הוכחה נוספת לכך שאנו מתקדמים להליך טבעי וציבורי שימנע מאנשים בעלי עבר בעייתי, התנהגות מוחצנת ובוטה ושלדים בארון, להיכנס למטבח הפוליטי התקשורתי הלוהט. איך? בעזרת השיימינג. זו תופעה מגונה, בעייתית ואפילו מסוכנת, אבל במינון נכון היא חיסון מעולה.

המשפט הציבורי הפומבי והמבזה - זה שליווה את האנושות משחר ההיסטוריה, זה שעדיין מתקיים בסקילה פומבית בערב הסעודית, בתלייה פומבית באיראן או בהשלכת הומואים מגגות בניינים על ידי דאע״ש לעיני קהל משולהב - עושה את העבודה גם ברשת.

אורן חזן כבר נצרב בבשר החי של החיפוש בגוגל. עכשיו עוד עולה ״אורן חזן ארץ נהדרת״, אבל בקרוב ״אורן חזן קזינו״ ישאיר לו אבק. בלי כתב אישום, בלי בית משפט משמעתי, בלי ועדת האתיקה - חזן הורחק, נודה ונשלח לבידוד חברתי בדרך לפרישה או שכחה. זו האמת המרה. אם לא תהיה תפנית דרמטית בעלילה, הוכחות חד־משמעיות שהכל היה בדותה של יריבים עסקיים ובעצם חזן ניהל, במסווה של מנהל קזינו, את בית התמחוי הגדול של בולגריה למען עניי סופיה ונדכאי ורנה ובכלל רק חיפש צדק חברתי; אם לא יתברר שהוא היה שתול של המוסד בפרשה רגישה שסיכלה את הפצצה האיראנית - הרי שדינו נחרץ. וזה טוב. זה טוב כי המסר מחלחל. הוא מחלחל לאט, אבל זה תהליך חזק ובעל עוצמה, שיעצב את פני הציבוריות הישראלית בשנים הקרובות.

קחו לדוגמה את נוסעי ״טיסת השוקולד״. מי בכלל היה מתעסק איתם או יודע מי הם בלי ההמצאה הנהדרת של מצלמת הסלולר והיכולת לשתף ברשת? הרי אותה תקרית בדיוק הייתה מסתיימת בלא כלום; בדייל שחטף מקלחת של ביוב על הראש ועוד בטיסת סיוט לורנה. אם מישהו בכלל היה מדווח על כך, זה היה מוצג, בלי ההוכחות המצולמות של מה שקרה באמת, כסיפור של ״הוא אמר והיא אמרה״.

אם הייתה בכלל ידיעה בחדשות, היא הייתה נשמעת כך: ״חברת ישראייר הגישה היום תלונה במשטרת בולגריה על התנהגות פרועה ופוגענית של נוסעים בטיסת השכר לורנה. הנוסעים העליבו את אנשי הצוות. הנוסעים מוסרים כי לא היו דברים מעולם וכי הדיילים התנהגו בצורה מזלזלת וכי בכוונתם לדרוש מישראייר את כספם חזרה״. משהו כזה.

התיעוד של ההתקפה האלימה על הדייל שינה את התמונה. התוקפים ״טוגנו״ ברשת, נחשפו בשמם, נאלצו להתנצל ולהסביר: ״זה לא אנחנו, לא יודעים מה קרה לנו״, ושימשו מסר לכל נוסע מנתב׳׳ג - אל תגיד "לי זה לא יקרה ומי מכיר אותי בכלל". המסר שעבר הוא פשוט - אם תתנהג בבהמיות, יש סיכוי שיקרינו את מעשיך על המסך של המדינה. עכשיו תחליט לבד.

זה בדיוק המסר שצריך לצאת מפרשות אורן חזן, רונאל פישר, הניצב המטריד והניצב המציק: תחשוב טוב מה עשית. אתה יודע בדיוק מי אתה. אתה יודע אם הטרדת מינית. אם פתחת פעם את הרוכסן כשזה לא היה מתאים. אם לקחת כסף מזומן במעטפה. אם סרסרת באישה. אם דיברת בגזענות, עלבת, פגעת, אשמת, בגדת. אתה יודע.

מעתה ידעו כל אם עברייה וכל ניצב ציוני גאה, אתה ובני ביתך, שכל אשר יגעת ומצאת עד היום הזה, כל חייך, כל מעשיך היום וגם בעבר, ומעשי בניכם או בנותיכם - עלולים לצוץ ולשוט ברשת ולהפוך לשיחת היום. עלולים לשפוט אתכם ברגע. לחרוץ, לחתוך ולכרות.

עכשיו תחשוב שוב: אתה בטוח שאתה רוצה להתמודד? אם אינך יכול להביט על עצמך במראה, להישיר מבט ולומר - "אין לי מה להסתיר", עדיף שתישאר בבית. בעזרת השם, ובעזרת השיימינג, יש אולי אפילו כמה אנשים שכבר הפנימו את המסר וחסכו מעצמם ומאיתנו את הבושה הפומבית העתידית.

כלי עולמי

השיימינג אינו כלי בלעדי לישראל, כמובן. הוא כבר משמש ככלי חדש ביחסים שבין הבוחר לנבחר בכל מקום בעולם, וככלי יעיל גם בעיצוב מדיניות החוץ.

בשבוע שעבר נכחתי בכנס המעניין של הדרוזלם פוסט בניו יורק. זה קרה שם פעמיים. פעם אחת, בוטה וחריגה, הייתה כאשר הושמעו קריאות בוז לעבר שר האוצר של ארה׳׳ב ג'ייקוב לו. זה היה קשה לצפייה. לו, יהודי שומר מצוות בעל כריזמה של פקיד אוצר, בקושי הצליח להסתדר עם הפרומפטר. הוא קרא רק מצד אחד, והקריאות בלבלו אותו. זה היה מעליב.

לו ניסה לומר שאובמה דואג לביטחון ישראל וחטף קריאות. הוא ניסה להסביר שהעסקה עם איראן מצוינת וספג עלבונות. זה היה לא נעים, אבל, אני חייב לומר, שזה היה לגיטימי. לא מנומס, אבל בתוך מתחם הסבירות.

הצופים, ברובם אזרחים אמריקאים, הביעו בקול את דעתם על הבלוף שמכר להם איש הממשל. זה שיימינג נקודתי וסביר. זה בדיוק מה שאובמה מנסה לעשות לישראל במישור הבינלאומי. זו זכותו, גם אם אני חושב שהיא דרך שגויה.

אובמה מאותת לישראל: בא לכם לשמור על השטחים? בא לכם להישאר עם כובש? בא לכם להעליב ערבים? תסתדרו לבד באו׳׳ם. לכו תסבירו את זה לצרפתים ולקטארים, ואל תבואו לבכות אצלי. כואב, אבל לגיטימי. וכך גם להגיד לו בחזרה: שיימינג און יו, מיסטר פרזידנט.